היא חזרה לאחר חופשת הקיץ, תוכנית הדגל, התוכנית שתקבע לבטח את השם לפיד בהיסטוריה, התוכנית שהכיעור, היוהרה, הגסות והטיפשות הישראליים התמסדו בה סופית, התוכנית שאתה מתבונן בה כמי שמחטט בפצעו, בבושה ובהנאה פרוורטית: “פופוליטיקה” (ערוץ 1, יום שני, 20:45).

היא חזרה, עם השטיקים הלא־מפתיעים שלה – עם נציג נוסף של שושלת לפיד, ליהיא לפיד, אשת יאיר לפיד, בנו של יוסף (טומי) לפיד, בעל שולמית לפיד שאוזכרה כמחברת הספר “כחרס הנשבר”: אגב, למה לא ליהיא לפיד? האם היא צריכה לסבול מזה שהיא אשת וכלת, ולא להיות מוזמנת? לא ולא.

חזרה עם עירית לינור הנצחית־המתחלפת (מובן שלא תמיד קוראים לינור ליאכנע של התוכנית, אבל הדמות הכרחית, כמו הטיפוסים החוזרים בקומדיה העתיקה), עם ההומור הפולני־הישראלי שלה: היא לא צריכה להיות הפרייארית היחידה סביב השולחן, ולא להזכיר בתוכנית את קרוביה, והיא מצטטת, לפיכך, את אימרתו השנונה של הכתב הצבאי של הערוץ הראשון, שכל העולם יודע שהוא בעלה. קודם לכן רמז יוסף לפיד רמז עבה לכך שליהיא היא קרובה שלו, מחשש, אולי מוצדק, שמא לא הכל יודעים.

היא חזרה, עם הנושאים המתחייבים, עם דיאנה ועם דיין (יעל, שתצלומיה בבגד־ים, בדומה לתצלומי דיאנה, הופיעו ב“טיים” וב“ניו יורק טיימס” ועוד בעיתונים רבים שהיא, במונדֶניוּת הצנועה, המאפיינת משפחות אריסטוקרטיות כמו השווארצים והדיינים, אינה טורחת כלל לציין).

היא חזרה, עם ילדי תימן החטופים, ההולכים ונהפכים לכל הילדים בני כל העדות (גם אשכנזים), ועם “נשיא הפדרציה העולמית של יהדות תימן”, המדבר גם על חטיפת אוצרותיהם של יהדות תימן בידי האשכנזים, ועם המסקנה המתבקשת ברגע מסוים: כולנו חטופים, ורק יהודה דומיניץ, מנכ"ל לשעבר של מחלקת העלייה והקליטה, הנוכח באולפן ומייצג את הממסד הנפשע של שנות החמישים, הוא החוטף.

היא חזרה, עם הח"כ הנורא, רך־הדיבור, בני אלון, ועם אמנון דנקנר, נציג השמאל, ושלי יחימוביץ', נציגת המיעוטים המדוכאים, עם “השר בישראל” (משה קצב), המעליל עלילות על המשטר הקודם, ואפילו עם הרב ישראל אייכלר, המצלצל מקנדה וקורא אימרות מוכנות מראש – כמו שאומר יוסף (טומי) לפיד (תשואות סוערות של הקהל).

היא חזרה עם קלישאת הסיום: הפרופסור חובב תשומת־הלב, האומר משהו מזעזע ממש – אבל אינני זוכר מה – הגורם לכל הצופים לומר, “איזה משוגע מקסים הוא הפרופסור הזה!”

אז מה, שום דבר לא השתנה? ככה מחדשים תוכנית טלוויזיה, בלי שום הפתעות? לא ולא! יש שוני! יש הפתעה! המנחה השתנה, נסים משעל בא על מקומו של דן מרגלית. ונסים משעל ניסה להיות שונה מדן מרגלית: ממוקד וענייני. אכן, כך: לנתב כל ויכוח לעניין עצמו ושום דבר בלתו. ממילא כל הזמן אמר “לעניין”, הנחה את המגיבים על דברי המדברים “עזוב את טומי לפיד”, ו“עזוב את סאלח טריף”, “דבר לעניין”, ו“תענה על השאלה”, ו“אל תסטה מן הנושא”, ו“תענה רק על זה”.

הארץ, 5.9.97