גם פול ג’ונסון הוא, בממדים צנועים יותר מאלה של צ’ה, דמות מודרנית ארכי־טיפוסית. בשנות החמישים ואפילו השישים הוא היה סוציאליסט לוחמני, מאנשי השמאל הבולטים של אנגליה. לאט לאט החל “לסטות ימינה”. כשמרגרט תאצ’ר הגיעה לשלטון, פול ג’ונסון כמו חיכה לה, ונפל, מטפורית, לזרועותיה. הוא נעשה אחד התועמלנים המרכזיים של התאצ’ריזם. אחר כך נעלם ג’ונסון, כמעט בד בבד עם התאצ’ריזם שחזר בינתיים במסווה הנוח יותר של ה“בלייריזם”.

עתה זה הופיע ספרו “היסטוריה של העם האמריקאי”, וג’ונסון התראיין על ספרו החדש בתוכנית “מופע הספרים” (סקאיי, יום א', 12:30). הוא עדיין, ואף יותר מתמיד, בעל הופעה מרשימה, של הוגה אנגלי בנוסח הימים משכבר, כמעט חסרה הפאה הנוכרית לעשותו לדמות בת המאה ה־18, מעין דוקטור (סמיואל) ג’ונסון בגלגול חדש. הוא אינו מסתיר שהוא רואה באמריקה את “שיא ההישג האנושי”, אומה שעם כל כוחה היא דמוקרטיה הפועלת להפליא. המראיין מקשה בעניין העבדות: “אכן, זה היה החטא האורגני של ארה”ב, כפי שקרא לו לינקולן, אבל אמריקה כיפרה על החטא הזה. כיום משולבים צאצאי העבדים בחייה כאנשים חופשיים ובעלי כל הזכויות".

הארץ, 24.10.97