עַל פִּי שִׁיר־עַם פּוֹלָנִי

מֵרֹאשׁ הָעֵץ

נָפַל זְבוּב,

שָׁבַר שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם

וְלֹא יוּכַל, מִסְכֵּן, לָעוּף

לְמַעְלָה, לַשָּׁמָיִם.

בָּאוּ אֵלָיו זְבוּבִים־אַחִים

נוֹתְנִים לוֹ לֶחֶם, מַיִם;

כֻּלָּם בּוֹכִים, כֻּלָּם בּוֹכִים,

עַד שֶׁאָדְמוּ הָעֵינָיִם.

בָּא הָרוֹפֵא עִם מִסְפָּרַיִם

עָשָׂה לַזְּבוּב נִתּוּחַ;

וּבְלֶכְתּוֹ אָמַר: "חָבִיב! יוֹמַיִם

מֻכְרָח אַתָּה לָנוּחַ".

שָׁכַב הַזְבוּב חוֹלֶה יוֹמַיִם,

חִכָּה, צִפָּה עָצוּב:

אוּלַי יָקוּם מָחֳרָתַיִם

וְשׁוּב יָעוּף!