נוֹדַע לַכּוּשִׁי, לַדֹּב, לַבֻּבָּה,
כִּי חַג הַפּוּרִים מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא.
עַל הָאִצְטַבָּה רַבָּה הַתְּכוּנָה:
הַצָּגָה יַצִּיגוּ בִּשְׁבִיל הַשְּׁכוּנָה.
כּוּשִׁי הֶחָכָם, מְתֻלְתַּל הָרֹאשׁ,
רוֹצֶה לְשַׂחֵק אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה תַצִּיג הַבֻּבָּה,
אֶת מָרְדְכַי – הַדֹּב בְּפַרְוָה צְהֻבָּה.
הַשָּׁפָן, וּשְׁמוֹ שְׁמַנְמָן,
הוּא יִהְיֶה הָמָן –
אַף אִם
אֵינוֹ מַסְכִּים.
כָּל הַכִּסְאוֹת יַבִּיטוּ אֶל עָל:
הֵם יִהְיוּ הַקָּהָל.
בָּאוּ כִּסְאוֹת, יָשְׁבוּ בֶּהָמוֹן:
הַמָּסָךְ הוּרַם לְקוֹל פַּעֲמוֹן.
הַכֹּל מְחַכִּים, הַכֹּל כְּבָר מוּכָן;
פִּתְאֹם הַשָּׁפָן בָּרַח לַשֻּׁלְחָן,
צוֹעֵק וּבוֹכֶה: "אֵינֶנִּי הָמָן!
אֲנִי רַק שָׁפָן וּשְׁמִי הוּא שְׁמַנְמָן.
הַצִּילוּ! אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם טָעוּת!
אֵינֶנִּי רוֹצֶה כְּהָמָן לָמוּת!"
הַמַּצִּיגִים רוֹדְפִים אַחֲרָיו בְּחָרוֹן,
אַךְ הוּא בֵּינְתַיִם קָפַץ עַל אָרוֹן
בִּמְרוֹמָיו נִרְגַּע, צָחַק וְצָהָל:
“הַצִּיגוּ נָא אַתֶּם, אֲנִי אֶהְיֶה קָהָל!”
הַמְשַׂחֲקִים הֵבִיאוּ סֻלָּם,
עָלוּ בּוֹ כֻּלָּם, אַךְ הוּא נֶעְלָם;
הַשָּׁפָן אֵינֶנּוּ – קָפַץ וְאֵינֶנּוּ!
הַכִּסְאוֹת קָרְאוּ: "נַחְבִּיאוֹ בֵּינֵינוּ;
יְחִי הַשָּׁפָן! הֵידָד הַשְּׁמַנְמָן!
הַשָּׁפָן הַזֶּה אַל יְהִי הָמָן!"
הַדֹּב הַצָּהֹב מְאֹד מִתְרַגֵּשׁ:
"הַשָּׁפָן פַּחְדָּן! הַשָּׁפָן טִפֵּשׁ!
לִתְלוֹתוֹ בִּקַּשְׁנוּ רַק לִכְבוֹד הֶחָג!
זֶה דַרְכּוֹ תָּמִיד לְקַלְקֵל מִשְׂחָק!"