הָאָדוֹן בַּרְבּוּר
הָלַךְ לְבִקּוּר.
נוֹצוֹתָיו צִחְצֵחַ,
אֶת חָטְמוֹ קִנֵּחַ,
עָבַר מְהֻדָּר
אֶת מֵי הַנָּהָר.
כָּל הַבַּרְבּוּרִים הִבִּיטוּ אַחֲרָיו
לֹא גָרְעוּ עֵינֵיהֶם מִכָּל צְעָדָיו:
לְאָן, אֶל מִי וְלָמָה
מְהַלֵּךְ הוּא שָׁמָה?
הֵן זוֹ לֹא חִידָה –
אֶל גְּבֶרֶת חֲסִידָה!