גָּדַלְתִּי:

כַּנְּשָׁמָה בֵּין חִבּוּקֵי אֵל שַׁדַּי.

נָמוֹג מִשֶּׁמֶשׁ שָׁדַיִם,

רָעַדְתִּי,

כִּרְצוּעוֹת דָּם עַל שְׂפָתַיִךְ,

הַמַּדְמִיעוֹת אֶגְלֵי־צְחוֹק.

סִרְפַּד הַסֵּפֶק בֵּין רִיסַי לֹא לָן,

קַשְׁתּוֹת הָרְקִיעִים בְּאִישׁוֹנַי רָקָדוּ,

סָבְאוּ מִיֵּינֵךְ כָּל גִּידַי,

גַּם אֶחָד לֹא הִפְטִיר:

דַּי!

גָּמַעְתִּי מִכַּדֵּךְ חָלָב,

נוֹעַד לְאֵל־שַׁדַּי,

וְרִמּוֹנָיו, הָרְמוּצִים בִּתְכֵלֶת שְׁרָבַיִךְ,

בֵּין שִׁנַּי נִתְמַצּוּ.

תַּחַת סְכַךְ חֶטְאֵךְ נוֹצְצוּ חֲטָאַי

וְכֹה כְּלַפִּידֵי חַג רוֹמַמְתִּי –

יֶלֶד וַעֲנָק!