אִמָּא, מָה אָשַׁמְתִּי, אִם עַגְמַת הַנֵּצַח

עַל מִצְחִי רוֹבֶצֶת כַּעֲנַן חַשְׁמַל –

מֶבָּטִי הוּא שַׁחַר, אַךְ עֵינִי הִיא פֶצַע –

חַבּוּרָה תּוֹסֶסֶת בְּקִצְפּוֹ שֶׁל גַּל.

אִמָּא, מָה אָשַׁמְתִּי, אִם סִרְטֵי הַקֶּשֶׁת

אֶת גֵּוִי כָּבְלוּ, כְּצִפְעוֹנֵי טֻמְאָה,

גַּם זָרִים אָמְרוּ לִי: בְּלִבְּךָ חַי אֶשֶׁד

בְּכִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְרֹן שִׁבְעִים אֻמָּה.

אִמָּא, מָה אָשַׁמְתִּי, אִם חָטְפוּ מְלֹא חֹפֶן

דְּבָשׁ מַכְאוֹב רוֹתֵחַ שְׁתֵּי כַפַּי חָטְפוּ,

וְאֶל פִּי הִגִּישׁוּ נֶתַח חָם שֶׁל תֹּפֶת

כְּמַמְתַּק לְיֶלֶד, עַל לֹא חֵטְא גִדְּפוּ.

אִם גְּרוֹנִי נִחָר – וְזַעַם לֹא זָעַמְתִּי,

אִם שְׂפָתַי נִכְווּ – וְלֹא גָּזְרוּ קְלָלָה,

אִמָּא, הֲתַּגִּידִי: לָמָּה כֹּה אָשַׁמְתִּי,

לָמָּה בְּעֵינַי גַּחֶלֶת נִתְגַחְלָה.