מִתַּנּוּר עֲנָקִי וְשָׁחוֹר

תִּתְחַמֵּק הַכִּכָּר שֶׁלָּעֶרֶב –

גַּם אֲנִי אֲכַרְסֵם כְּשִׁכּוֹר

לֶחֶם חַם שֶׁל נִיחוֹחַ וְאֶרֶס.

וְאַדְלִיק הַפַּנָּס הָרִאשׁוֹן

בֶּחָזֶה הַכָּחֹל שֶׁל הַלַּיְלָה

וְאַדֶּה אֲבָנִים בְּמִדְרוֹן

מוּל יָרֵחַ חִוֵּר שֶׁבַּגַּיְא לָן.

וְאֶל עִיר הַזְּכוּכִית הַשְּׁקוּפָה

אֶתְקָרֵב בִּפְסִיעָה מְעֻקֶּמֶת

וְאֶטְרוֹף בַּיָּפוֹת הַיָּפָה

וְאֶחְטוֹף בַּחוֹלְמוֹת הַחוֹלֶמֶת.

כִּי מָה רָב הוּא הַנֵּטֶל, אִמִּי,

כְּמוֹ זֵכֶר אָבֵל, כְּמוֹ פֶשַׁע –

הִיא אָמְרָה בְּמַבָּט כֹּה אִלְמִי,

וְרַק לִי הוּא יָדוּעַ הַפֶּשֶׁר.

וְתָמִיד מֶבָּטָהּ יְרַחֵף

כַּחֲזִיז הַתְּמִימוּת וְהַפַּחַד,

כְּסַכִּין בְּשִׁנֵּי הָאוֹיֵב,

כְּחֵץ רַעַל בְּקֶשֶׁת נִמְתַּחַת.

אֵיךְ אוּכַל הֵרָדֵם פֹּה, אִמִּי –

אַל תֹּאמְרִי לִי: תַּם סַעַר וְשַׁעַט,

צוֹעֲנִי הִסְתַּתֵּר בְּדָמִי

וְקַשְׁתּוֹ אֶת גּוּפִי מְגַדַּעַת.