שִׂגְשַׂגְתִּי מִנִּחוֹחַ הָאַשְׁפּוֹת,

בַּעֲרוּגַת הָרְחוֹב כְּפֶרַח־סְחִי גָּדַלְתִּי,

עֶרְוַת הַכְּרָךְ לָמַדְתִּי לְגַלּוֹת

וּמִחֵיקוֹ הַזָּר הֲלוּם־זְמָמִים נָפַלְתִּי.

תִּקְרַת שְׁמֵי־בְּרוֹנְזָה אֶת מִצְחִי דִּכְּאָה,

וְהַמַּכְאוֹב צִיֵּר עַל פַּרְצוּפִי מִפְלֶצֶת.

וּמָה רָעַבְתִּי כִּי חִיּוּךְ־מַלְכָּה

תַּפְקִיר לִי הִיא, אוֹ אֵם, אוּלַי פְּרוּצָה קוֹרֶצֶת.

מִפִּנָּתִי אֶל זֹהַר הָרָחוֹק

אוֹשִׁיט אֶצְבְּעוֹתַי לְהִתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ,

אַךְ מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא אִיּוּם: נְסֹג!

הַגִּידוּ: לָמָּה לַהֲבוֹת־כַּפַּי הִשְׁפִּיל הוּא?

וְכֹה אִכַּף בְּלִי נֵטֶל וּבְלִי גָּג,

אֶדְעַךְ כְּנֵר נִשְׁכָּח בְּלִי חִוָּרוֹן בַּלֶּחִי,

אֶשְׂמַח אִם יִטְרְפֵנִי הַבָּזָק

כְּעֵץ עָקוּר, אֲשֶׁר נִסְחָב מִדְחִי אֶל דֶּחִי.