אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד אֲשֶׁר הִשְׁתַּעְשֵׁעַ

בִּבְרַק כּוֹסוֹת הַיַּיִן, כְּמוֹ קָרָאתִי סוֹד:

אֲנִי תָּמִיד נָכוֹן פֹּה לִכְרֹעַ לְפָנֶיהָ,

בְּקָדְקָדִי לִמְזוֹג לָהּ דָמִי –

דָּמֶיהָ לְרַוּוֹת.

אֲנִי תָּמִיד נָכוֹן גַּם לִגְדּוֹעַ וּלְהַגְוִיעַ

חֲבַצְלוֹת הַלַּיְלָה אֲשֶׁר חָוְרוּ מִזֹּךְ –

הֲלֹא חָזִי קָמֵל, כִּי אֲנִי לֹא רְאִיתִיהָּ

בְּשֵׂאת זֵרִי לִרְעֹף חִיּוּךְ אֶחָד נָבוֹךְ.

אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד אֲשֶׁר הִשְׁתַּעְשֵׁעַ

בִּבְרַק כּוֹסוֹת הַיַּיִן, כְּמוֹ קָרָאתִי סוֹד –

עַתָּה אֵינִי תָּמֵהַּ, הַכֹּל אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַיַּיִן מְשַׁגֵּעַ כָּל עוֹד הוּא בַּכּוֹסוֹת.

עַתָּה אֵינִי תָּמֵהַּ וְלֹא אֶשְׁאַל מַדּוּעַ

בְּקָדְקָדִי מָזַגְתִּי אֶת יֵין לִבִּי בְּרֹן:

כָּל עוֹד הַדָּם בָּעֹרֶק כָּלוּא, כִּבְתוֹךְ מַבּוּעַ

אֵין יָד אֲשֶׁר תִּרְתֹּם אֶת סוּסֵי הַשִּׁגָּעוֹן.