אִם עֵינַי־רוֹעֵי־צֹאן בַּאֲפַר הָעוֹלָם הַקָּמֵל –

מֶבָּטִי – עֵדֶר דַּל, אֲיָלִים שֶׁהֻכּוּ בְצָמָא,

אִם נָכוֹן הַדָּבָר

כִּי הֵיטַבְתִּי לִרְאוֹת מִפּוֹזֵל –

שִׁבְעָתַיִם הוּטַב לְנַפְשִׁי

לוּא נוֹלַדְתִּי סוּמָא.

לֹא הָיָה לִי אִכְפַּת,

אִלּוּ הֵלֶךְ בָּרְחוֹב

לְמַרְאִי יְקַלֵּל אֶת הָאֵל

אוֹ יָדוֹ תְּקוֹנֵן עַל הָאוֹר

הָרוֹנֵן וְהַטּוֹב

וְיִלֵּל:

"הַאֶצְלוֹל בָּאֲגָם הַצָּלוּל שֶׁל הָאוֹר

כִּדְבוֹרָה בְּצִיצֵי הַמַּגְנוֹלְיָה,

כָּל עוֹד שָׁמָּה אָחִי הַסּוּמָא לֹא יִזְכּוֹר

לַעֲזֹב אֶת הַחוֹף שֶׁל הַלַּיְלָה

וְלִפְסֹעַ לְאַט

עַד הַתֹּף הָרוֹעֵם בֶּחָזֶה,

עַד הַגִּיד הָרוֹתֵת כְּמֵיתַר בַּלַּלָיְקָה".

לֹא הָיָה לִי אִכְפַּת,

לוּ אָדָם שֶׁעוֹדֶנוּ יָכוֹל לְהַקִּישׁ

בְּפַטִּישׁ־אַהֲבָה מְלֻפָּד

עַל סְדָנוֹ שֶׁל הַלֵּב, כֹּה הִשְׁמִיעַ:

"עַל שֻׁלְחָן הַלָּבָן שֶׁל הַיּוֹם

מוּטָל שֶׁמֶשׁ צָהוֹב,

כְּכִכַּר דְּבָשׁ וָאֵשׁ.

אַךְ אָסוּר לְלַחֵשׁ

וְאָסוּר גַּם לִרְמוֹז: אָח,

קְרָב נָא קָרוֹב,

עֵינֵיךָ פְּקַח,

עַל הַשֻּׁלְחָן מַזְהִיב הַדְּבָשׁ,

וּבְשֶׁבַע גְּוָנִים לוֹחֶשֶׁת

הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר בַּקֶּשֶׁת

וְנִשְׁמָתִי כֹּה מְבַקֶּשֶׁת

לָגֶשֶׁת הֵנָּה

אֶל קְצֵה מַפַּת הַתְּכֵלֶת –

לִטְעֹם מִן הַנָּזִיד

וְחִישׁ לַחְטֹף כְּיֶלֶד

גַּחֶלֶת דִּבְשׁוֹנִית…

אַךְ אָסוּר לְלַחֵשׁ

וְחָלִילָה לִרְמֹז:

אֵין מָנוֹס

מֵהַלּוֹט הַשָּׁחוֹר

שֶׁל יָמִים וְלֵילוֹת"…

וְהָאִישׁ שֶׁעוֹדֶנוּ יָכוֹל לְהַקִּישׁ

בְּפַטִּישׁ־אַהֲבָה מְלֻפָּד

יִתְנָעֵר וְיַחְרִישׁ

וּבִסְבַךְ הַדְּרָכִים

יִתְחַמֵּק.

וְהָאִישׁ הַמּוּזָר לֹא יֵדַע:

לֹא אֲנִי הַנּוֹאֵק,

כְּתִינוֹק הַיּוֹנֵק

שַׁד רֵיקָה.

וְגַם לוּ זֶה לֵילִִי

הַכָּלוּא בְּנַפְשִׁי

כְּיָתוֹם הִזְדָּעֵק

וְדָרַשׁ כּוֹכָבָיו הַגְּזוּלִים,

אָז גְּרוֹנִי יַאֲלִים

אֶת הַקּוֹל שֶׁמִּתּוֹךְ מַחְשַׁכַּי מִתְלוֹנֵן

וְיִגְזֹר: כּוֹכָבִים לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם!

לֹא הָיָה לִי אִכְפַּת –

אִם אַתָּה אוֹ אַחֵר

אוֹ אָחִי בְּעַצְמוֹ הִתְגַּנֵּב

אֶל אַדְמַת הַיָּגוֹן שֶׁל הַלֵּב

וְקָצַר בְּמַגַּל־רַחֲמָיו

הַזָּהָב הֶעָמוּם שֶׁל הַסְּתָו.

וְאַתָּה, אָח אוֹ זָר

בֶּן־בְּרִיתִי אוֹ מוּמָר:

עַל קֶבֶר עֵינִי אַל תִּבְכֶּה

וְיָדַעְתָּ:

זוּג שְׁמָשׁוֹת הַבּוֹכוֹת בַּחֲלַל הַפָּנִים

הֵן כְּשַׁחַר עָצוּב

שֶׁהִזְרִים חֲלָבוֹ הַוָּרֹד

עַל פְּנֵי מֵת אוֹ הָרוּג.

וְיָדַעְתָּ מְאֹד:

הֵן הַבְּכִי אֵינוֹ עֶצֶב,

גַּם שְׁלוּלִית לֹא שֶׁל עֶצֶב

וְלֹא גַּל הַמְּרִירוּת

וְגַלְגַּל הַדְּמָעוֹת לֹא הִדְעִיךְ מֵעוֹלָם

אֶת הַסְּנֶה הַשָּחוֹר שֶׁל הַדָּם –

הוּא נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ עַל הַזֶּרֶם

כְּמוֹ פֶּרַח זָרוּק בָּאָפִיק

אוֹ טִיף־דָּם שֶׁנָּטַף מִן הַפֶּצַע,

הֵן הַבְּכִי אֵינוֹ עֶצֶב –

הוּא רַק קֶצֶף שָׁקוּף

לְאַחַר שֶׁהַמֵצַח

הוֹבִיל אֶת הַגּוּף

אֶל הָעֹמֶק.

אַךְ כָּל זֶה הֲלֹא שֶׁקֶר צוֹרֵב הוּא

שֶׁמַשְׁכִּיר בְּיֵינוֹ אֶת הַלֵּב

וְיָדוּעַ הֵיטֵב,

כִּי עֵינַי – רוֹעֵי־צֹאן – טוֹעֵי דֶּרֶךְ

וַאֲפַר הָעוֹלָם כֹּה קָמֵל,

וּמֶבָּטִי: עֵדֶר דַּל מִתְאַבֵּל

וְצָמֵא מְצַפֶּה הוּא לָעֶרֶב…