אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר אוֹהֲבִים אֶת הַכָּאן,

שֶׁהִשְׁכַּמְנוּ לְיַד בְּאֵרוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

שֶׁקָּצַרְנוּ מֵעֵין-הַחַמָּה

אֶת רִיסֵי הַדָּגָן,

אוֹתָךְ לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח עוֹד.

רַגְלֵנוּ לָחֲשָׁה אֶל הָרֶגֶב חֻמָּהּ,

דָּמֵנוּ זִמֵּר תְּמִימוּתוֹ אֶל הַמַּיִם,

וְהָאוֹר הַכָּלוּא בְּעֵינֵינוּ הָמָה

כְּאֵם שֶׁשִּׁכְּלָה יְתוֹמַיִם.

מָה אָהַבְנוּ אוֹתָךְ, חֲגוּרַת הַשְּׁבִילִים,

בָּךְ שְׁבִילֵנוּ אָבַד,

כִּי לְאָן עוֹד נֵלֵכָה,

וּמַה נְּבַקֵּשׁ זוּלָתִי שִׂיחָתֵךְ שַׁכּוּלַת-הַמִּלִּים,

כִּי יָדַעְנוּ הֵיטֵב: עוֹלָמֵךְ הוּא רַק צְלִיל,

עוֹלָמֵנוּ רַק הֵד הַשׁוֹקֵעַ בְּלִי זֵכֶר.

הַאֲזִינִי בְּלֵב:

הֵן אָזְנֵנוּ הִיא פֶּרַח-עֲנָק,

הוּא סוֹגֵר בְּעָלָיו שְׁתִיקָתֵךְ הַכּוֹאֶבֶת,

וְקוֹלֵנוּ הַחַם, הָאוֹהֵב,

נֶאֱנָק

וְנִכְנָע לְרַגְלַיִךְ כְּעֶבֶד.

אִם הָפַכְנוּ לְשִׁיר הַכִּסּוּף שֶׁבַּדָּם הָרָעֵב,

הֵן לְמַעַן הַחֲרֵשׁ הָעֶלְבּוֹן הָאִלֵּם

בְּנַפְשֵׁךְ הַקַּשֶּׁבֶת.

כִּי אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר אוֹהֲבִים אֶת הַכָּאן

לֹא שָׁתִינוּ מֵימֵי בְּאֵרוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

לֹא אָכַלְנוּ פַּת שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת,

כִּי בְּרֶטֶט רָעַבְנוּ רַק לָךְ,

וְלִבֵּנוּ מָרְכָּן

אֶל לִבֵּךְ, –

כְּצֶמַח צָמֵא אֶל הַנַּחַל.