הוּא הָיָה אָדָם גָּבוֹהַּ,

עֵינָיו רָצוּ לוֹמַר דָּבָר פָּשׁוּט,

אַךְ הוּא אָמַר: אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת

בְּלִי אֵל וּבְלִי אֱלֹהַּ.

אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

אָבִי הָיָה זָקֵן, לָבָן וְאַגָּדִי.

הוּא אֶל בִּרְכָּיו קָרָא לִי: בּוֹא, הַגְּדִי,

כְּשֶׁתִּגְדַּל תֹּאהַב רַק אֵיזֶה פֶּרַח.

כְּשֶׁתִּגְדַּל תִּהְיֶה גָּבוֹהַּ,

תַּשְׁעִין רֹאשְׁךָ לְבֵין כַּפּוֹת הַיָּד הַחֲזָקוֹת,

תַּחְשֹׁב: לְמִי אוֹדֶה כִּי לֹא לִמְּדוּנִי אֵיךְ לִבְכּוֹת,

כִּי לֹא לִמְּדוּנִי מִי אֱלֹהַּ.

אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

יָנַקְתִּי שֶׁלֶג רַךְ, כִּרְסַמְתִּי שֶׁמֶשׁ צוֹנְנָה,

וְעֵת לִבִּי בָּגַר רָצִיתִי בָּאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינָהּ

וְאָז תֵּבֵל מִנֶּגֶד נִפְתְּחָה כְּפֶרַח.