פגישה עם ירושלים

גּוֹלֵשׁ הָעֶרֶב

עַל גַּנֵּי הַפְּלָדָה שֶׁל הָעִיר.

כְּיוֹם-צוֹם נִסְגָּר הַלֵּב.

הַשָּׁעָה כְּבֵדָה כְּאָסִיף:

אֶשְׁכּוֹלָהּ הַכָּחֹל עוֹד מְעַט יִסָּחֵט

בְּחָפְנָיו שֶׁל הַזְּמַן הָאִלֵּם.

וּמִגְדַּל דָּוִד חוֹלֵם.

לְפָנָיו נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

כְּעַמּוּד מְעֻנָּן שֶׁל תַּנָּ"ךְ

בְּדִבְרֵי יִרְמְיָהוּ.

נְחִירֵי הָאֶבֶן בְּכָל סִמְטָה שְׁחֹרָה

נוֹשְׁמִים טַלְלֵי הַגְּדֵרוֹת.

רַק אַתְּ, כְּנַחַל מְסֻתָּר

הַמְמַלֵּא אֶת אֹזֶן הַסְּלָעִים בְּשִׁיר,

זוֹכֶרֶת אֶת חַיַּי.

הִנֵּה הֵם בָּאוּ לְבוּשִׁים כְּקַבְּצָנַיִךְ.

כְּגַנָּב אֲנִי לְאַהֲבָתִי,

וְאִם אֶבְרַח מִשּׁוֹטְרֵי הַגּוֹרָל

וְאַעַל עַל חוֹמָתֵךְ,

וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאוֹבְדִים בְּשִׁכְרוֹן-אָשְׁרָם.

חָפַצְתִּי אֶת זִכְרֵךְ לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתַי

כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲלִים אֶת זֵכֶר אִמָּא

עֵת אִמָּא אֵינֶנָּה, אוֹ הִיא רְחוֹקָה.

תֹּאמְרִי נָא: זָרִיתָ לְבָבְךָ לָרוּחַ

כְּזֶרַע הַנִּדּוֹן לְהֵרָקֵב.

תֹּאמְרִי נָא:

לְכָל הַבָּא אֵלֶיךָ הָיָה לִבְּךָ פָּתוּחַ,

וְרַק לֹא לִי.

אָמְנָם אָשַׁמְתִּי וְאַל נָא תִּסְלְחִי,

הִנֵּה סָלוֹחַ סָלְחָה לִי אִמִּי

וַאֲבוֹי לִי:

אָשְׁרָהּ הָאָפֵל שֶׁל סְלִיחָה זוֹ

עֲדַיִן צוֹרֵב בִּי כְּרַעַל וּדְבַשׁ.

גַּם אָז בְּחֵיק אִמִּי בָּגַדְתִּי

וָאֵלֵךְ,

עַל צַוָּארִי הָיָה עָנוּד

הַנָּחָשׁ הַצָּהֹב שֶׁל דְּרָכִים.

וַיִּצְנְחוּ רַגְלַי עַל הַשַּׁלֶּכֶת הַדְּמוּעָה שֶׁל הַסְּתָו

בְּאַדְמַת הַנֵּכָר, הַיְּקָרָה כְּמוֹלֶדֶת.

הַנֵּכָר לֹא הָיָה עוֹד בַּלֵּב.

כִּי בֹּקֶר לְעֵינַי טִפֵּס בֶּהָרִים כְּמוֹ גְּדִי,

וְעַל כְּתֵפוֹ הַיְרֻקָּה שֶׁל הָהָר

הָאוֹר כְּמוֹ צֶמֶר לָבָן,

כִּי עוּגַב יְעָרוֹת עוֹד נָהַם מִגְּרוֹנִי,

כִּי כִּנּוֹר הַשָּׂדוֹת עוֹד נִגֵּן בִּי דְּמָמָה,

כִּי אֶת אָחִי אָהַבְתִּי, אֶת הָאָח וְלָדִימִיר,

צְרוּד-הַקּוֹל וּבְהִיר-הָעֵינַיִם.

עַד בּוֹא הַפְּרֵדָה.

עוֹדִי זוֹכֵר:

הָעִיר דִּמְדְּמָה מְעֻלֶּפֶת

בִּכְחֹל צְעִיפָיו שֶׁל דֹּק עֲרָפֶל.

וְהַשַּׁחַר רָדַם עַל גְּבִיעֵי שׁוֹשַׁנִּים.

עַל רְצִיף תַּחֲנָה, בִּנְשִׁיפַת רַכָּבוֹת נֶאֱנַחַת,

זֶה מוּל זֶה אָז יָשַׁבְנוּ: זָרִים עַד אֵימָה.

הוּא אָמַר:

"הֵן יַחַד שָׁתִינוּ מִלֹּבֶן-שְׁלָגִים

וְהִדְלַקְנוּ פַּנָּס מְשֻׁתָּף בְּסִמְטַת הַגּוֹרָל.

הֲגַם בְּדָמְךָ רוֹדֶמֶת טָעוּת יְהוּדִית עַתִּיקָה,

וַתֵּדַע בַּנֵּכָר, כִּי הָיְתָה אַגָּדָה נִפְלָאָה

עַל יַלְדוּת וּמוֹלֶדֶת?

וּמַה בֶּצַע בַּיַּיִן שֶׁשְּׁנֵינוּ גָּמַעְנוּ

בִּשְׂפָתַיִם קְפוּאוֹת בְּפֻנְדַּק הַסּוּפוֹת –

אִם שׁוֹקְעִים בְּעֵינֶיךָ

שִׁגְעוֹנְךָ לַמֶֶּרְחָק,

עִצְּבוֹנְךָ לְעָבָר מְעֻרְפָּל וּבָדוּי

תּוֹךְ מְרִירוּת וְאִוֶּלֶת?

עַל אִמָּא וְאַבָּא וִתַּרְנוּ זֶה כְּבָר.

בְּחֹם אֱמוּנָתָם הַתָּמִים וְדוֹעֵךְ

שׁוּב לֹא נוּכַל לְהָחֵם אֶת יָדֵינוּ,

שֶׁנָּגְעוּ בִּכְפוֹרָהּ הַצּוֹרֵב

שֶׁל מְצִיאוּת קָרָה וְאוֹיֶבֶת,

אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל לֵילָם הֶעָנִי

לֹא אֲנַחְנוּ נִבְכֶּה

וְרַק נְמָאֵן לַעֲזֹב אֶת חֶמְדַּת הַקְּטַנִּים לְנַפְשָׁם,

שֶׁחָמְדוּ אֶת הַלֶּחֶם יוֹתֵר מִמִּשְׂחָק,

וּבְעוֹרְקָם הַשּׁוֹבָב וּבְדָמָם הַצָּחֹר

נִשְׁבַּעְנוּ הַבְעֵר תַּבְעֵרָה, –

עֲדֵי יְבַכְּרוּ הַמִּשְׂחָק עַל הַלֶּחֶם.

אַךְ נִדְמֶה:

שְׁאֵלָתִי כִּיתוֹמָה מִתְדַּפֶּקֶת בְּפֶתַח לִבְּךָ הַסָּגוּר,

וְיָדִי, הַשְּׁלוּחָה אֶל יָדְךָ,

חוֹזֶרֶת אֶל בֵּית שַַׁרְווּלִי –

קְטוּעָה וְנִכְלֶמֶת.

וִתַּרְתָּ עַל כֹּל, רְפָאֵל, וְנַפְשִׁי מִתְחַנֶּנֶת אֵלֶיךָ:

זָכוֹר, אַל שָׁכוֹחַ, הֶחָרוֹן הַגָּדוֹל וְאִלֵּם…"

עוֹדִי זוֹכֵר:

הָעִיר דִּמְדְּמָה,

וְאוֹרוֹת הַחַשְׁמַל פִּרְפְּרוּ שָׁם בָּאֵפֶר,

וְהַשֶּׂה הַלָּבָן שֶׁל הַשַּׁחַר רָעַד.

וְהַשֶּׂה הַלָּבָן נֶעֱצַב וְנִפְחַד

פֶּן סַכִּין תְּלַטְּפֶנּוּ.

וַאֲנִי בְּלִבִּי הִתְפַּלַּלְתִּי עַל קוֹל הַצִּלְצוּל הַשְּׁלִישִׁי.