לְמִלְכָּה

אַתְּ פָּלַחַתְּ אֶת הַדְּמִי כְּמוֹ הֵד.

פַּרְפְּרֵי שֶׁלֶג חַי אֶת פָּנַיִךְ הִצְעִיפוּ.

הָעֵצִים עַל רֹאשֵׁךְ פִּרְחִי חֹרֶף הִרְעִיפוּ

וַאֲנַחְנוּ דָּהַרְנוּ בְּלִי צֵל וּבְלִי חֵטְא.

וַאֲנַחְנוּ דָּהַרְנוּ הָלוֹךְ וְדָהוֹר

וְחוֹמוֹת הַזְּכוּכִית שֶׁהָרוּחַ הֵקִימָה

כְּחִצִּים חִצַּצְנוּן וּפָרַצְנוּ קָדִימָה

וּפָרַטְנוּ בְּלִי רֶטֶט עַל נֵבֶל הַקֹּר.

אַתְּ הָיִית הַחֲלוֹם חֲלָמוֹ יַהֲלוֹם,

אַתְּ הָיִית הַחֲלוֹם חֲלָמוֹ גּוּשׁ הַשַּׁיִשׁ,

אַתְּ פָּקַחַתְּ אֶת לִבֵּךְ וְעָצַמְתְּ אֶת עֵינַיִךְ

וְנָתַתְּ לְדָמֵךְ אֶל עוֹרְקַי לַהֲלֹם.

וְלָחַשְׁתְּ אֶל אָזְנַי: "בְּחוֹפוֹ שֶׁל הַזְּמַן

הַצָּהֹב וְתָלוּל בּוֹאֲךָ צִפִּיתִי.

כּוֹכָבִים רְחוֹקִים עִקְּבוֹתֶיךָ הִצִּיתוּ

וּמִלִּים מְלַטְּפוֹת בִּי נִשְּׁקוּ אֶת עַצְמָן.

הֲתִזְכֹּר, הֲתִזְכֹּר אֶת הַכְּפוֹר הֶחָלוּם,

הַתּוּגָה וְהַצְּחוֹק לֹא קָרְאוּ בִּשְׁמוֹתֵינוּ,

הֵם קָפְאוּ בְּאָשְׁרָם עַל מִפְתַּן מַבָּטֵינוּ

בַּפְּגִישָׁה הַקְּצָרָה שֶׁשָּׁקְעָה בְּעִלּוּם."

דְּהַר, סוּסִי הַשְָּׁחֹר, פְּרֹץ מַחְסוֹם וְגָדֵר,

כִּי הַיַּעַר יִסּוֹג וְנַחְצֶה אֶת הָאֹפֶק,

וְנַקְדִּים הַשָּׁעָה הַנִּמְלֶטֶת כְּעֹפֶר,

הַשָּׁעָה הַכְּחֻלָּה בָּהּ הַסְּבַךְ מִתְעוֹרֵר.

כִּי בַּסְּבַךְ נִרְדְּמוּ גַּם כַּלְבֵי הָרוֹעִים

וְכָבְדוּ הַצְּלָלִים כְּחַיּוֹת קְפוּאוֹת-בֶּרֶךְ,

כְּבָר עָבַרְנוּ מִכָּאן וְיָדוּעַ הַדֶּרֶךְ

הַמַּפִּיל אֵימָתוֹ עַל נַפְשׁוֹת הַתּוֹעִים.

וְאָמְנָם בְּגַן-עֵדֶן בָּהִיר זֶה נִמְנֵם

גַּם נָחָשׁ הַקַּדְמוֹן, גַּם רוֹעֵה-צֹאן לָנֶצַח,

וְלוּא שַׁחַר הֵנֵץ וּפְצָעַנִי בַּמֵּצַח

וְחָגַג נִצְחוֹנוֹ גּוֹרָלִי הַנּוֹקֵם.

אַךְ הִנֵּה שָׁם צָמְחוּ הַרְרֵי מוֹלַדְתִּי,

כִּגְבָרִים זוֹעֲפִים שֶׁקָּפְאוּ בְּמִשְׁמֶרֶת,

אַךְ לְשֵׁמַע קוֹלֵךְ יִפְרְשׂוּ לָךְ אַדֶּרֶת,

וַתַּגִּיעַ רַגְלֵךְ עַד מִפְתַּן נִשְׁמָתִי.

בִּרְאוֹתֵךְ כִּי קָרַבְנוּ, קָרַבְנוּ מְאֹד,

בְּעֵינַיִךְ תְּהוֹם הַשָּׁמַיִם הִקְרִינָה,

כְּיַלְדָּה שֶׁעַד סוֹף חֲלוֹמָהּ הֶאֱמִינָה,

אַתְּ זָרִית עַל סְבִיבֵךְ חִיּוּכִים וְאוֹרוֹת.

וּבְעֵת הִפָּתַח הַדְּלָתוֹת לִקְרָאתֵךְ,

בְּבֵיתֵךְ הַבָּהִיר הִצְטַלֵּל רַז הַפַּחַד:

אַתְּ נִשְׁבֵּית לַסּוּפָה, כַּלָּתִי הַזּוֹרַחַת,

שׁוּב סוּפָה אֶל מַלְכוּת הַשְּׁלָגִים תִּשָּׂאֵךְ.

אָז כָּל צֶמַח בָּכָה אֶת בִּכְיוֹ הָאִלֵּם.

בֹּקֶר תָּם הִתְגַּנֵּב וְלִקֵּק כְּמוֹ כֶּלֶב

אֶת לִבִּי שֶׁנִּכְרַת זוֹ הַפַּעַם הָאֶלֶף

וְסִפִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כֹּה דּוֹמֵם.

אַךְ רוּחִי לֹא קִלֵּל אֶת יוֹמִי הַבּוֹגֵד,

לֹא פָּרַץ עַל גְּדוֹתָיו גַּם אֲגַם הָעַצֶּבֶת,

כִּי וַדַּאי אַתְּ רוֹדָה שָׁם תִּקְוָה לֹא-כּוֹזֶבֶת

וַאֲנִי עוֹד אָבוֹא לִקְרָאתֵךְ בַּמּוֹעֵד.

שׁוּב אֶרְכַּב עַל סוּסִי וּבֵיתִי שׁוּב אֶטֹּשׁ,

כִּי תָּמֵס אָז הָרוּחַ טַבַּעַת הַקֶּרַח,

וּבְעֶרֶב סָגֹל שׁוּב אֵצֵא אֶל הַדֶּרֶךְ

בִּיעָרוֹת מֻקְסָמִים עִקְּבוֹתַיִךְ לִדְרֹשׁ.