אַתָּה,

שֶׁנִּרְדַּמְתָּ כְּיֶלֶד־רְחוֹב בַּחֲצוֹת,

שֶׁדָּבַקְתָּ בִּמְלֹא קוֹמָתְךָ אֶל הַקֶּרַח הַחַי וְזָרוּחַ,

אַתָּה עוֹד תָּקִיץ מוּל בֹּקֶר שִׁכּוֹר

וּמָלוּחַ,

מוּל יָם וּמוּל אוֹר,

הַהוֹרְסִים אֶת חוֹמוֹת הַדְּמָמָה בַּחוּצוֹת,

וְתַבְקִיעַ אֵלַי מְסֻרְבַּל אֲרָצוֹת

וַעֲמוּס מַנְגִּינוֹת מֻצָּתוֹת

שֶׁל נֵכָר מְבֹעָר וּפָרוּעַ,

רוּחַ, רוּחַ!

אַתָּה, שֶׁעוֹדְךָ מְהַתֵּל וְכוֹרֵעַ בִּצְחוֹק,

אַתָּה,

הַמַּוְרִיד בִּסְטִירָה אֶת לֶחְיוֹ שֶׁל תַּפּוּחַ,

הַצּוֹבֵט בְּפָנָיו שֶׁל הָהָר הַשָּׁקוּעַ

בְּעִשּׁוּן עַרְפִּלוֹ הַכָּחֹל.

אַתָּה עוֹד תָּבוֹא וְתִמְחוֹק

אֶת הַקֶּמֶט הַזֶּה הָעַתִּיק מִמִּצְחוֹ

וּמִצְחִי הַקָּרוּעַ,

רוּחַ, רוּחַ!

אַתָּה,

שֶׁבְּכֹחַ אַדִּיר מְחַבֵּק אֶת צַמֶּרֶת הַיוֹם

וּמְכַבֶּה חֲלוֹמָהּ שֶׁל הָאֵשׁ בַּכִּירַיִם,

אַתָּה,

הַמַשְׁחִיז אֶת חֶרְמֵשׁ־עֶדְנָתְךָ בְּלוּחַ

לִבִּי הַפָּתוּחַ,

אַתָּה,

הַמַּרְכִּין אֶת הַיַעַר אַפַּיִם. –

קְצוֹר

אֶת אוֹרִי הַבָּשֶׁל וּמִרְיוֹ

וּפְרָחָיו שֶׁל הַיְאוֹר

שֶׁגָּדְלוּ בָּעֵינָיִם!