כִּי נִבְכֶּה בַּדְּרָכִים כָּאִילָן הַזָּקֵן.

מַה יָבְשׁוּ פֹּארוֹתָיו! הֵן צְמֵאוֹת כְּיָדֵנוּ!

הֵן כָּמוֹנוּ בִּקְּשׁוּ: הַדְלִיקֵן! הַדְלִיקֵן!

הַדִּמְעָה בַּנִּצָּן! בִּלְחִישָׁה הַצִּיתֶנָּה!

בְּכֹל עַיִן קְבוּרִים הַשִּׂמְחָה וְהָאוֹר,

בִּגְרוֹנֵנוּ שְׁבוּרִים הַפִזְמוֹן וְהַנֵּבֶל,

הֵן דָּמֵנוּ יִפְרַח אִם תַּצְלִיף בְּמִזְמוֹר

וְהַגּוּף שֶׁשָּׂנֵא אָז יֹאהַב אֶת הָאֶבֶן.

וְאַתָּה הַשִּׁכּוֹר מִבְּרָקִים וְיֵינוֹת,

שֶׁשִּׁבַּרְתָּ כּוֹסְךָ אֶל מִצְחוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

אַל תָּחוּס עַל בָּשָׂר הַזּוֹמֵם לַעֲקוֹד

אֲבִיבוֹ הַסָּמוּי בְּהַגְבִּיהַּ הַפַּחַד.

אַל תַּרְפֶּה מֵעִמִּי, אַל תַּחְמוֹל עַל הַחֵטְא,

אַל תַּקְשִׁיב לְקוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי הַשּׁוֹתֶקֶת,

הִיא אֵינָהּ מְבִינָה תַּחֲנוּנֶיהָ שֶׁל עֵת

הַהוֹרֶסֶת בְּאֵשׁ אֶת בֵּיתֵנוּ – הַשֶּׁקֶט.

בִּלְעָדֶיךָ גוּפִי הוּא עָנָף מְיֻתָּם,

מֵיתָרוֹ שֶׁנִּגֵּן הִתְרוֹקֵן מִן הַזַּעַם,

בּוֹא וּרְמוֹס אֶת נַפְשִׁי וְטַהֵר סִיּוּטָהּ.

וְנַּשֵּׁק אֶת שְׂפָתַי, כַּדְּמָמָה אֶת הָרַעַם!