מִן הָהָר שֶׁסָּמְרָה בְּלוֹרִיתוֹ

וְקָרַע כֻּתָּנְתּוֹ הַסּוֹעֶרֶת,

הִתְפָּרַצְתָּ אֵלַי, אֲבִיבִי,

בִּפְסִיעָה שֶׁל פַּרְסָה רַמְסָנִית,

עִם הָרוּחַ הַזֶּה הַמַּחֲזִיק

בְּיָדָיו אֶת הַתְּהוֹם הַדּוֹהֶרֶת

וְנִפַּצְתָּ עֵינַי לִרְסִיסִים

וּבְשָׂרִי לִטְלָלִית וּזְכוּכִית.

הִנְךָ טוֹב וְחָזָק כְּאָחִי

וְהַתְּכֵלֶת בַּמֵּצַח רָמָה הִיא,

הִיא חוֹבֶקֶת עֵצַי הַגְּשׁוּמִים

וְשׁוֹתָה חֲלוֹמָם הֶעָצוּב,

וְאַתָּה כְּמוֹ צְבִי שֶׁעָמַד

מוּל הָרְאִי הָרוֹעֵד שֶׁל הַמַּיִם

וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּעָמְקָם

וַיִּפְחַד מִדְּמוּתוֹ וַיָּעוּף.

אַל תָּנוּחַ בַּגָּיא!

אַל תִּנְשׁוֹם!

וְהַחֲזֵק עֲנָנֶיךָ בְּרֶסֶן,

וְדַרְבֵּן עַל צִדֵּי הַגְּבָעוֹת,

וְהַצְלֵף בְּמַגְלֵב בַּרְקָנִי,

וְתִפּוֹל בְּנַפְשִׁי בְּנִגּוֹן,

וְתַשְׁלִיךְ חֶדְוָתְךָ הַדּוֹרֶסֶת,

וְשִׁבַּרְתָּ לִבְּךָ כְּמוֹ כּוֹס

אֶל סַלְעֵי תִּמְהוֹנִי!

כִּי הַיוֹם כֹּה רָוַח הָעוֹלָם

וּכְמוֹ כַּד הִתְהַפֵּךְ הָרָקִיעַ,

וְלִבִּי נֶעֱצַם וְנִפְקַח,

וְלִבִּי נֶעֱצַם וְנִשְׁבַּע,

וְאֶת זוֹ שֶׁאָהַבְתִּי כָּל כָּךְ

שִׁבְעָתַיִם הַיּוֹם אֲהַבְתִּיהָ

וְנָשָׂאתִי אוֹתָהּ בְּמֶבָּט

כְּתוֹעֶה – בְּדִידוּתוֹ בַּמִּדְבָּר.