לוגו
ובכן רבותי, חסל סדור קונגרס כהלכתו, כחוקתו וכמשפטו – דאר היום, 16.9.1927
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ובכן: רבותי, חסל סדור קונגרס כהלכתו, כחוקתו וכמשפטו, והגימטרייא שלי “סאקו” – ון־פריזלנד משעורי הקודם אפילו אחרי ההוספה של סולד מאמריקה, נשארה בכל תקפה. ועכשו ישוב אלינו “הטריאומבירט” שלנו בזר הנצחון: סאקר – כך אומרים – בכתנת פשיסטית של מוסוליני וקיש – בפעם השלישית…

ולמה נכחד? – כלנו מרוצים ב“ה מהאכסקוטיבה הזאת, חוץ אולי משני האגפים, ברלין מימין ומוסקבה משמאל וחוץ, כמובן, מאוסישקין ומלבונטין וחוץ מוויין ומז’בוטינסקי וחוץ מלוריא ומוסנזון שנתפטרו ומפסמן “בקשו ממנו להתפטר” – כלנו מרוצים וביחוד ה”טיימס" הלונדוני שהוא “מבסוט” מאד מפני שזוהי הפעם הראשונה – כך הוא כותב בשמחה – שנבחרה אכסקוטיבה מ“דוברי אנגלית” English speaking ושבה רק להוסיף את המלים “מדוברי אמריקאית” מחמת ש“הם המדברים”, רבותי, ומי שיש לו המאה, אומרים החכמים יש לו הדעה.

אלא שלנו אין כאן לא מאה ולא דעה אלא תקציב של 590 אלף לירות, בגימטריא – “קצת”. ואפילו המורים, כך שמעתי, מרוצים הם מאכסקוטיבה וביחוד מהתמנותו של ון־פריזלנד, שהרי יש להם תירוץ מצוין לבלי לשלם חובות לנושיהם ובקרוב בימינו יצאו, כנראה, שוב במלחמה גדולה ובשביתות, כנהוג, ויהיה שמה בין המלמדים.

ולא עוד אלא שעכשיו תהיה אופוזיציה חזקה, מלחמת מעמדות משמאל בא“י ומלחמה רביזיוניסטית בסוכנות בחו”ל ויהיה “ליהודים”, אעפ“י שבקש ויצמן בשעת הנעילה של הקונגרס לעשות כמנהג בני עשרת השבטים, Fair Play “פייר־פליי” בשני פ”אים מלשון “פאר פאלען” בלע"ז…

* * *

ובכ“פ אם הסוף טוב הכל טוב ונעילת הקונגרס באפן מצוין ע”י האשה – תוכיח!

* *

ומדי דברי בנעילת הקונגרס נזכרתי גם במחאה כנגד מעשי הסובייטים באחב“י שהצביע כלל ישראל, חוץ, כמובן, מ”הטריאומבירט של טרוצקי“: בן־גוריון, מירמינסקי ורמז, לא חלילה כנגד המחאה עצמה אלא כנגד ה”נוסח". ולא רק רמז יש כאן אלא גם ראיה מנסיעתו של בן־גוריון למוסקבה לפני שנתים לשם עסקי “מסחר”, כידוע.

ומשבח אני דוקא את החבר אלקינד, שיצא בלי רמזים והציע בלי חכמות להציל את החלוצים העלובים בא“י בעד דעותיהם הקומוניסטיות מידי עושקיהם הבורגנים ימ”ש; ולו הייתי תקיף ובעל דעה בשמאל הייתי מציע לפניהם דבר פשוט, שהיה טוב להם וטוב לאחרים: לעשות שבת לעצמם, כלומר מגבית שלהם באמריקה והסתדרות שלהם בא“י. כי למה נכחד? הן הפועלים הם סו”ס המפלגה היותר חרוצה, היותר חיה, היותר פועלת ועמלה והיותר עשירה ומרובה בכחותיה כאן. הן יש להם ב“ה הכל משלהם: בנק הפועלים, עתון הפועלים ואפילו תיאטרון משלהם וספורט מיוחד של הפועלים וכדורם נוטה תמיד לצד שמאל. ידם בכל ומלא כל הארץ כלומר “הדבר” כבודם, ומאי סבורים אתם כלום בן־צבי, רצה להיות חבר בבלדיה? האמינו כי לא, מחמת שהוא אדם טרוד בעניני מפלגה ויש לו “כאב ראש” במקומות אחרים וביחוד אין לו חשק ורצון לעמד ולהתקוטט תמיד עם הראיס, אלא מאי? – המפלגה רצתה להכניס אחד משלה גם בבלדיה, והבטיחה “הרים וגבעות”, שבן־צבי לא יסע למקומות אחרים ויפנה אך ורק לבלדיה, ולסוף – והילד איננו. והידעתם מי הוא ה”דיקטטור" בועד העיר? – ב“כ העתון שלהם. צעיר צנום ורזה אך חזק, שסלומון שלנו מביט לתוך פיו ואפילו מתפטר ממשרתו בועדת הדרכים בבלדיה אך ורק עפ”י פקודתו של השמאל…

* *

וכלפי זה שאתם אומרים, כלומר שבן־גוריון אמר: “מלחמת המעמדות”. ברור הדבר אצלי, שהם ינצחו וטבע הדבר מחייב.

הן אצלנו בא“י אין חלילה ימניים אלא דור שכלם שמאליים. אפילו בעלי הבתים שלנו ובעלי החרשת הם רדיקליים סוציאליסטים, ו”אחדות־עבודה’ניקעס".

ויש שאני מדבר עם בן־אכר מראשל“צ, בעל פרדס ובית גדול וחדש ובטוח הנך שזהו בורגני אמתי, ריאקציונר בלע”ז, וכי האיך אפשר אחרת?

והנה לסוף – לא כלום! הוא מסביר לך שהוא נוטה דוקא לשמאל וקורא את “הדבר” בגלוי (ועזמות בחשאי). וכי האיך אפשר הדבר הזה?

– אל תשאלו שאלות: מפני שכך טבעם וכך דרכם של אחב"י: הם אוהבים להיות אפילו נגד עצמם!

יהודי “אינטליגנט” מתבייש להיות “משמר”. אם הוא משמר וימני עפ“י מצבו ומעמדו הרי זה רק בחדרי חדרים בביתו או בבואו לבקר את מערכת “דאר היום, יהודים בעלי כרס ובעלי־כתפים כמו ברחובות ובפ”ת, למשל, חשובים הם אצלנו לקפיטליסטים, ואולם כאן בא”י ישנם כרסים גם אצל הפועלים שלנו.

קשה לבנות את מלחמת המעמדות על כרסו של היהודי…

* *

ושואלים כלם מאתי (וכי ממי ישאלו אם לא מר' עזמות?): – סטייטש? מה יעשה עכשיו שפרינצק שנשאר בלא “קנעללונג” במלון יוז?

בכלל, אין דרכי לדאג לאחרים וביחוד לשפרינצק, שהוא – למה נכחד? – הטוב והחרוץ והפקח שבהם, אבל פטור ולא כלום – אי־אפשר חושבני בדרך השערה כי ישוב להיות “מאכער” בהסתדרות שלהם במשכרת קטנה לפי דרגת הפועלים, כמובן, ומסתמא יקבל “אוואנסים” עד שנת תרצ"ח כי במה הוא גרוע, למשל, מחבר רמז?

ושוב שואלים מאתי תלמידי העקשנים: מה בין “ניר” בחיריק־גדול ל“נור” זה שבעכו.

“נור” הוא עסק בורגני שהוא עושה דוקא עסקים טובים בזכות השביתות והחרמות והמשפטים של הפועלים והשמאל, והכל אומרים “נור” (רק) המדלקות שלהם טובים. ו“ניר” זהו פשוט “המצאה” חדשה של חכמי הפיננסים בסטרא דשמאל כדי להשיג קרדיטים בתור “צד שלישי”, מעין: סולל בונה, המשביר וכיוצא בזה. אלא שלא הצליחו “על אפם ועל חמתם” – בזכותם של הבורגנים בקונגרס הם נסו, כידוע, להעמיד להם “ניר” בתור מוסד בטוח עם אקציות“, שאפשר לתת לו קרדיטים גדולים – ומזכיר לי דבר זה מעשה ביהודי, בעל בית שירד מנכסיו והיה לקבצן גדול והשיא את בתו לבחור עני ואביון כמוהו. ואולם לפני החתונה הבטיח לחתן קצת נדוניא, כנהוג. אחר החתונה התחיל החתן מציק לחותנו ולאשתו על הנדוניא שהבטיחו לו. מה עשה, כלומר החותן? הלך לחברת גמ”ח ובקש הלואה.

– היש לך משכון? – שאל מנהל המוסד.

– לו היו לי משכונות, ענה החותן המסכן, לא הייתי בא אליכם.

– ומי יהיה ערב עבורך? – שאלו אותו שוב.

קפץ החתן הקבצן, שלוה את חותנו ואמר בדפקו באצבעו על לוח לבו:

– בעד חותני אני ערב!"

ובעד ה“ניר” מי יהיה ערב?..

ערבך ערבא צריך!

* *

וטוען עמי יהודי אחד בישבו לצדי במכונית הצבורית, יהודי חרד קצת מרוסיה.

– סטייטש? – הוא אומר – הנשמע כדבר הזה? רב בישראל ושמו “סטיפאן?” (בפ"א דגושה!). זה אפשר רק אצלם באמריקה!… אצלנו ב“רוסנלאנד” (רוסיה) קוראים בשם "סטיפן (בפ"א דגושה!) לגוי, להבדיל, אבל לא לבאבאי ולמורה־הוראה בישראל!.. נו, נו!

– והרי בשביל כך ברח מהקונגרס בבזל! – העיר לו שכנו כדי לפייסו.

* * *

ואת זה לעומת זה עשה אלהים:

בשעה שנציבנו הראשון יושב בסקוטלנד ומדייג דגים, יושב לו בניחותא על חול הים להעלות את הלויתן הליברלי בחכתו, יושבת רעיתו בבזל ופותחת קונגרסים של נשים עבריות (ויצ“ו בלע”ז) ודוקא בעברית.

ובשעה שאמרי, וזיר החוץ של אנגליה, מאשר שוב את הצהרת בלפור באפריקה הדרומית בשעה זו הוא סוגר את השער ליהודים בא"י. האם לא טוב יותר לו היה להיפך?..

* * *

אגב, מכל ה“טלגרמים” והמברקים שקראנו בעתונים מהקונגרס, התענינתי רק בידיעה אחת: ויצמן כנס את כל בעלי ההון שבכנסיה כדי לדון ע"א כסוי הגרעון בתקציב.

עד כה לא זכינו לדעת ולשמע כלום ע"א תוצאות האספה החשובה הזו. משערים, כי תשובת בעלי ההון נתעכבה עד כה מפני כי ידיהם היו עסוקות כל הזמן למחיאת כפים לויצמן ולז’בוטינסקי ולא היתה להם שהות להכניסן גם לתוך הכיס

ובעלי חשבונות בדקו ומצאו, כי לפי ידיעות העתון ההגון נתנו כבר 48 מיליונים לא“י חוץ מעשרים מיליון של ה”דיילי אכספרס".

בכל אפן, אין מה לדאג ולמיחוש לא מיבעי!

האכסקוטיבה החדשה מ“דוברי אנגלית ואמריקאית” לא תחדש כלום עד שלא יקבלו דו"ח מפורט מאת המומחים וזהו, רבותי, ענין לחדשים מעין הלכתא למשיחא של בן יוסף.

אגב, מתוך הצגת “משיח בן־יוסף” ע“י ה”מסד" למדתי שני דברים חשובים, שעליכם לרשם לפניכם תלמידי החביבים, לזכרון.

ראשית חכמה, למדנו כי בבוא המשיח יצעקו כלם לקראתו ויגעו כעגלים ובשוורים ממש: “בו! בו־ו!” כמו שזכינו לראות ולשמע על הבמה.

והשנית, נודע לנו כי הקהל שעל הבמה הרג את ה“משיח”, מחמת שמשיח זה לא היה ולא נברא על הבמה בספרו של המחבר אלא ע"י הריג’יסורה הירושלמית, מעין “נפך משלה”..

הוא אשר אמרתי: כל הצרות באות לנו על הבמה אך ורק מן ה“הוספות והתקונים” של הריג’יסורים שלנו בא“י, לא רק ב”משיח בן־יוסף" אלא וביחוד גם ב“דבוק” של גנסין, שנכנס אלינו כדבוק ממש. (אגב: אל תשכחו! בשבוע הבעל“ט יציגו את ה”דבוק" ואת “בלשאצר” עם הוספות ושנויים ותקונים בחזיון ולא במחירי הכרטיסים).

וחייכם, רבותי, שראיתי בעיני ספר זרגוני מתורגם מאת שקספיר ועל השער מודפס בפרוש: מתורגם ומתוקן ע"י המתרגם.

* * *

ולא לחנם מתאוננים תמיד בני ארץ־ישראל על העתונים העברים שלנו בארץ, שאינם זריזים כמו עתוני חו"ל, – ושהרבה דברים נודעים לקוראים רק על ידי עתוני חוץ.

הנה, למשל, קראתי עכשו ב“פארווערטס” הניו יורקי כתבה ארץ־ישראלית מאת גלות בת“א על פרטי הרעש הגדול בא”י (שם עושים מזה רעש יותר גדול..) והנה נתקלה עיני בידיעה מרעישה זו: “השיך של הכפר הערבי “בית חנינא” חשש שמא יהיה רעש שני בארץ וע”כ מהר והביא את נשותיו ואת בניו למושבה הסמוכה “נוה יעקב” שבדרך מירושלים לרמאללה; כי אמר: אצל היהודים בטוחים חייהם יותר מבכפר הערבי. הנשים והילדים – כך מוסיף מר גלות – היו בנוה יעקב שבוע ימים, וה“שיך” בקרם פעמים אחדות ביום".

אבל הקב"ה הקדים רפואה למכה.

ב“נוה יעקב” זו שוכנים כבוד – בן פורת יוסף – שנים מהעובדים במערכת “דאר היום”, והם אומרים פשוט: "עס הויכט זאך נישט אן! – כלומר: לא דובים ולא יער…

אבל קורטוב של אמת יש כאן, וגם לא קורטוב של אמת, כי אם של השערה גרידא. ומעשה שהיה כך היה: בזמן הרעש תקנו את הכביש הגדול בין ירושלים ובין נוה יעקב, וליד המושבה הזאת הקימו הפועלים העברים אוהל שבו ישנו ובו נחו, משום זה נתפשטה בירושלים השמועה שערביי הסביבה מתישבים בקרבת המושב היהודי למען יצילם אללה מרעש ומ“זלזלה”. ומהשערה זו חבר כתב ה“פארווערטס” רומן שלם..

ועוד בלוף הוסיף: “דאר היום” כתב בשעתו שהכפר הערבי “רם” שממול ל“נוה יעקב” נחרב כמעט כולו, והזכיר שבכפר זה נמצא קבר עתיק יומין שהערבים מיחסים אותו אל קברה של חנה אם שמואל הנביא. (חנה ושבעת בניה נקברו, כנראה, בשבעה מקומות בא"י) בא ר' גלות ועשה מזה “צימעס” שלם: הערבים מהרו מיד אחרי הרעש לקבר זה (בה בשעה שנמצאו בשדות הרחק מן המקום) ויתחילו להתפלל ולבכות, ר"ל. ומרוב בכיה – כך מספר הכותב – הפילו שתי ערביות.

הוא אשר אמרנו: לא רק ישראל בגלות אלא גם א“י “בגלות” זה אשר בת”א.

* * *

הואיל וכך, – אספר לכם מעשה שהיה בעירנו בשבוע זה ובדידי אני הוה עובדא.

עברתי ביום ב' לפני בית הדאר וראיתי פתאום מחזה נורא מאד. אנשים ונשים, יהודים וגויים אצים רצים, בהולים ודחופים מבית הדאר, פניהם מפיקים אימה ופחד, פניקה ממש, וסביבם נשערה מאד.

סבור הייתי מתחילה כי דלקה נפלה חלילה שם ואולם אין אש בלי עשן, וחשבתי: אולי נזדרזו אחב"י לפני החגים אל הדאר, ואולם לא יום דאר היום ומה ענין הגויים אצל ימים טובים שלנו? בקצור, לאחר שנתקרבתי אל המקום נתברר לי כל הענין:

סבל יהודי עבר ברחוב, כשהוא טעון בעשרים פחים ריקים מבנזין, כלם קשורים ועומדים על גבו כחומה בצורה וכמגדל “עיפל” אשר בפריז. ואולם בהגיעו בדיוק לפני פתח הדאר, הותרה פתאום הרצועה ונתפרדה החבילה. הפחים הריקים התחילו נופלים מעל גבו ומתגלגלים ארצה זה אחר זה על הרצפה המזופתת ומשמיעים קול רעש גדול, כמנהג הפחים הריקים בארצנו.

וכשהגיע הרעש הזה לאזני הפקידים לא חשבו הרבה, תקפה אותם מחלת ה“רעשומניה” השוררת לא עליכם בעירנו בזמן האחרון ביחוד ביום חם, והתחילו רצים החוצה, וכלם מקטן ועד גדול ומהמנהל היהודי החדש שלנו, כך אומרים – ועד השמשים ברחו החוצה מפני הרעש…

ומחלת ה“רעשומניה” היא, כנראה, מחלה מתדבקת כמו למשל הפהוק או “ענג שבת” בארצנו, להבדיל, ומכיון שראה הקהל שהפקידים רצים התחילו גם הם רצים אחריהם, יש אומרים כי מתוך בהלה התחילה הפקידה הערביה לדבר פתאום – עברית, ויהודי אחד, שעמד בדאר ולקק בול של המסגד על מעטפת מכתבו – לשונו נשארה תקועה בחוץ מתוך פחד עד היום הזה.

בקצור, לאחר שנוכחו כלם כי לא רעש ולא “זלזלה”, שבו הפקידים והפקידות למקומם, זו לפנקס הבולים שנשאר פתוח וזו לארון הכספים ששכחה לסגרו. התלגרף התחיל שוב מתקתק והתיליפון נעשה “לא פנוי” כנהוג, ואחב"י קונים בולים ומעשירים את אוצר הממשלה, והכל על מקומו שב – בשלום!

* *

מצוי אני, כידוע, אצל רופאים ואחיות וגם אצל בקטיריאולוגים מומחים ומתגנב אני לפעמים לתוך המעבדות שלהם להציץ מבעד לחרכים הקטנים של המיקרוסקופים הגדולים שלהם כדי לראות את החידקים הקטנים בבחינת “רואים ואינם נראים” שהם מחריבי עולמות ר“ל – ומעולם, רבותי, לא שמעתי, למשל, כי החידקים של הטיפוס הם “אנטישמיים” ואורבים דוקא לאחב”י, עד השבוע האחרון.

כשנתעוררה שאלת השוק של מחנה יהודה והתחילו אחב"י רועשים ועושים “גוואלד” נגד העול שנעשה למוכרי ירקות היהודים אשר מחוץ לחנויות, באה תשובה מאת משרד הבריאות הממשלתי כי הצעדים האלה כנגד מוכרי הירקות במחנה יהודה הכרחיים הם מפני חשש של מחלת הטיפוס.

ושואל ר' עזמות לא שאלה מדעית ובקטיריאולוגית אלא סתם שאלה פשוטה ותמה מאת המושלים שלנו הדואגים לבריאותנו בארץ:

ראשית חכמה – כל אותן הגויות והפלחיות, ה“חלימות” וה“פטמות” מכפר ליפתה, “חיזמה” וקאקון, כשהן באות לשוק מחנה יהודה ומוכרות את ביציהן ושאר ירקות – אין חשש של טיפוס חלילה, ורק מיד לאחר שאוקיה ענבים או רוטל בצלים עוברים מידי הגויים אל המוכרים היהודים הקטנים הרוצים להרויח פרוטה למחיתם, מיד מגיחים המיקרובים הקטנים מחוריהם ונכנסים ישראל היהודים האלה. אין זאת כי אם חידקים אנטישמיים הם חידקי הטיפוס בארצנו!…

והשנית – כל גלי האשפה והרפש שמשליכים ימים ושנים במגרש הרחב של מחנה יהודה אינם יכולים להביא טיפוס ורק הבצלים והחזרת שבידי המוכרים היהודים, ה“מושונים” וה“חיימיקוס” מחארת אל תאנאק רק הם טמאים ומסוגלים להפיץ את מחלת הטפוס במחנה יהודה?..

ועוד זאת: “נחל פישון” זה שהוא רטוב עדיין ברחוב יפו ומוכרי הענבים מבני דודנו העומדים בכל בקר על ידו וכל הערביות שבשער יפו ובעיר העתיקה – כלם כנראה קבלו זריקות או קמיעות כנגד המזיקים הקטנים של הטיפוס, ורק מוכרי הירקות מאחב"י האומללים ממחנה יהודה. צפויים ועומדים תמיד בסכנה בפני “החידקים האנטישמיים” האלה!…

אגב, שמעתי כי הקריאו לפני הראיס את הקטע שלי ע"א “נחל פישון” והוא לא התפעל, כדרכו, וענה בלשונו: “פאהמו לתבע אל סחיה”, כלומר: באר נא את הענין למפקח־הבריאות..

כלום מפקח הבריאות למד את הגיאוגרפיה של ירושלם עיה"ק ויודע הוא היכן נמצא “נחל פישון” בעירנו? – יבוא אלי ואני אראה לו בכל עת ובכל שעה..

ואפשר באמת, לו במקום להעמיד שוטרים ברחובות ירושלם ביום שב“ק וללמדם פרק “כיצד מהלכין” ומקיימים את הפסוק “ימין ושמאל תפרוצו” כדי לעשות דרך ל”טרומבילים" של בני דודנו, היו משגיחים קצת יותר על הנקיון?..

* * *

ומחמת שזכיתי להרשם לחבר של קלוב האס“ם ונודע לי פתאום, שאני לא רק סופר פשוט כי אם גם אמן וגם מנגן וגם מלומד וגם מזיק גדול באותיות הקטנות, ע”כ נשוחח קצת גם בעניני אמנות וספרות.

אוהב אני לפעמים להתכנס לקרלין ול“תרבות” כדי להסתכל אל העתונים ואל הספרים החדשים והנה ראיתי “קטלוג” חדש של התרבות הבא בשער מצויר ונהדר – מעשה אירופא ממש! – בצורת מגדל־אור (מגדלור קרי) ובראשו שני חלונות קטנים ואדומים. חסרים בהם רק שני השותפים, צ’ציק בחלון אחד ונימן בחלון השני, כשהם עומדים על “המצפה” ומחכים לקונים…

גם החוברת התשיעית של “התיאטרון והאמנות” (יכנאי) היא מוצלחת ומשוכללת כל צרכה ויש בה הכל בכל מכל־כל, מאמרים וציורים ותרגומים וחסר רק דבר אחד קטן – מנויים וקונים…

וברוך ה' יום יום, כלומר על “לוח יום יום” של דפוס רפאל חיים כהן לשנת תפר"ח, שהוא מלא וגדוש הלצות ובדיחות יהודיות ומקריות בלשוננו וגם לוח “הגאולה” של בעל הגימטראיות שלי זכור לטוב.

ומחמת שהימים הנוראים ממשמשים ובאים, שאפילו הדגים במים רועדים מפחד, הריני מבקש מחילה וסליחה ממר סגל־ירושלם, שהזכרתי “לשבח” את תרגומיו המוצלחים והידועים בסרטי הראי נע. לא האמנתי כי ישנם מתרגמים עוד גרועים ממנו. הן שגיאותיו הן “רננת צפרים” וזהב ממש כלעומת השגיאות הגסות – ונדליזם ממש! – שראיתי בשבוע זה בראי־נע של חוץ בעירנו! חוץ כמובן מלשון הקדש של טרוצקי ששמעתי מפי הסדרנים ב“סינמה” הזה.

ולכבוד יום טוב רואה אני חובה להזכירכם כי אם אמנם לא הצליח “המזרחי” בקונגרס וגם הכרמל נתחלף אצל גדולינו בלבנון, הרי “הכרמל המזרחי” דוקא הצליח ולא יחליפוהו ולא ימירוהו באחרים, כלום אפשר לעשות “זו חליפתי וזו תמורתי” ביינות המשובחים והמצויינים של הכרמל המזרחי?

הגידו בעצמכם!

עז מות