(מלכים ב ב', כג־כה)

א.    🔗

וְהוּא עוֹלֶה בְּדֶרֶךְ בֵּית־אֵל כְּבַסֻּלָּם – – –

מִי עוֹלֶה כַּנָּבִיא, וּמִי חוֹלֶה כִּמְשֻׁלָּם?

אֶל מוּל אֱלֹהִים יִתְיַצֵּב וּמוּל־עַם,

יִשָּׂא מַשָּׂאָם וְיִסְבֹּל אֶת עֻלָּם,

וְהוּא נַעֲלֶה מֵרַבִּים וְנַעֲנֶה מִכֻּלָּם.

מֵעִיר הַתְּמָרִים, מִירִיחוֹ, עַתָּה בָּא הוּא:

אֶת מוֹצָא עֵין הַמַּיִם מָלַח וּרְפָאָהוּ,

אַךְ נַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה – אֶת אֲדוֹנָיו אֵלִיָּהוּ

בִּקְּשׁוּ בֶּהָרִים, פֶּן הָרוּחַ הִשְׁלִיכָהוּ…

וְלֹא רָאוּ רֶכֶב־אֵשׁ לַשָּׁמַיִם הֶעֱלָהוּ!

וַיַּעֲזֹב אֶת בְּנֵי הַמֶּרִי בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ,

בְּקוֹלוֹ לֹא שָׁמָעוּ… הִבְאִישׁוּ רֵיחוֹ!

הֲלָהֶם דְּבַר־אֱלוֹהַּ יַגִּיד וְשֵׂחוֹ?

עוֹד כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו וְלֹא נָס לֵחוֹ,

וְעַתָּה יְבַקְּשׁוּהוּ, בְּלִי דַעַת אֵיכֹה.

 

ב.    🔗

קוֹל שָׁאוֹן מִבֵּית־אֵל! מַה־לִּבּוֹ כֹּה יַכְאִיב?

הֲיִזְכֹּר אֶת יַעֲקֹב הַבּוֹרֵחַ מֵאָחִיו?

הַיְשַׁוֶּה לְנֶגְדּוֹ הַמַּרְאֶה הַמַּרְהִיב:

עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, זֶה מַצִּיב

אֱלֹהִים לִבְחִירָיו בְּגוֹרָלָם הַמַּעֲצִיב?!

הוּא מַעְפִּיל בְּמִשְׁעוֹל כְּנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל –

וְהִנֵּה נְעָרִים שָׁם בָּאִים מִבֵּית־אֵל;

וַיִּשָּׂא הָאֶחָד אֶת קוֹלוֹ וַיְהַתֵּל:

"הוֹי, בַּעַל קָרְחָה! אֶת הָרֹאשׁ נָא חַתֵּל

בִּכְנַף הָאַדֶּרֶת בְּיָדְךָ תְּטַלְטֵל!"…

וְחֶבֶר הַשּׁוֹבָבִים מְצַעֵק, מִתְקַלֵּס:

"עֲלֵה, הַקֵּרֵחַ, וְנָתִיב לְךָ פַּלֵּס

אֶל ‘הָהָר הֶחָלָק’, שָׁם כַּנֵּס תִּתְנוֹסֵס!"…

וּצְחוֹק, וּצְוָחָה, וְקַלֵּל וְהַלֵּז, –

וּבְעָפָר יְעַפְּרוּהוּ בְּרֶשַׁע עָלֵז.

וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם, וַיּרְאֵם – עוֹד קְטַנִּים!

אַךְ שֹׁרֶשׁ לִבָּם, הָהּ, חֲמַת פְּתָנִים…

לֹא קוֹל עוֹלְלִים, כִּי יְלֵל הַתַּנִּים;

וְזֶה הַחִלָּם בְּשִׂנְאָה וּמְדָנִים,

וּמַה יַּעֲשׂוּ כִּי יִגְדְּלוּ הַבָּנִים?

וַיְקַלֵּל בַּחֲמַת זַעַם כָּל נַעַר וָנַעַר:

“יְבַקְּעוּכֶם, רְשָׁעִים, הַדֻּבִּים מִן הָיַּעַר!”

“לְדֹמֶן תִּהְיוּ, וְכַקַּשׁ לִפְנֵי סַעַר!”

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וְלִבּוֹ תְּהוֹם צַעַר,

וַיִּפְסַח עַל הָעִיר וְלֹא בָּא בַּשָּׁעַר.

 

ג.    🔗

וַיָּבוֹא שׁוֹמְרוֹנָה, וְהוּא סַר וְזָעֵף;

הַקְּלָלָה הַנִּמְרֶצֶת נַפְשׁוֹ תְּתַעֵב…

וְלִדְבַר אֲדֹנָי הוּא צָמֵא וְרָעֵב.

אָז יִקַּח הַכִּנּוֹר, כַּאֲשֶׁר אָהֵב,

וַיְנַגֵּן – – וַיְחִי לְבָבוֹ הַיָּעֵף.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וְאֶל נַפְשׁוֹ כֹּה מִלֵּל:

אֱלִישָׁע, מַה מִּיּוֹם? אֱלִישָׁע, מַה מִּלֵּיל?

הַנְּגִינָה וְהַבְּרָכָה! וְאָדָם שֶׁקִּלֵּל –

תּוֹרַת אֱלֹהִים הַתְּמִימָה לֹא אִלֵּל,

הוּא קֹדֶשׁ חַיָּיו בְּמוֹ פִּיהוּ חִלֵּל!

אָז יִרְוַח לַבּוֹדֵד הַמְנַגֵּן בְּיִסּוּרָיו,

וַיְהִי כְּאַסִּיר הַמְנַתֵּק אֲסוּרָיו;

וְיָמִים מִקֶּדֶם יֶחֱזֶה – נְעוּרָיו:

בְּדֶרֶךְ הָאשֶׁר כּוֹנֵן אֲשׁוּרָיו – – –

וַיְבָרֶךְ בְּלִבּוֹ אֶת מְשַׂנְאָיו וְשׁוּרָיו.

 

ד.    🔗

וַיָּשָׁב הַגִּלְגָּלָה… נִכְסוֹף כִּי נִכְסַף

לִבְנֵי הַנְּבִיאִים, לְנַפְשָׁם אָז עָזַב

בְּאֵין אָב וְאָדוֹן – – – וּבָאָרֶץ רָעָב!

עַתָּה נָח לִבּוֹ מִקִּנְאָה וְכָזָב,

כִּי כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב לְעוֹלָם לֹא יִזְעַף.

הוּא יוֹרֵד שָׁם בָּעֵמֶק – וַיָּבֶן, וַיַּרְא:

חֶסֶד אֱלֹהִים עַל פְּנֵי כֹּל מְצֻיָּר!

כֹּה רַב הַשָּׁלוֹם בַּבִּקְעָה וּבָהָר – – –

וְהִנֵּה נְעָרִים רוֹחֲצִים בַּנָּהָר,

פָּרוּעַ שְׂעָרָם, וּבְשָׂמָם מַה־יִּטְהָר!

וַיִּשָּׂא אֱלִישָׁע אֶת כַּפָּיו וַיְבָרְכֵם

בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם הַמֵּיטִיב וּמְרַחֵם;

וַיֵּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וְכֹה אָמַר: אֶקָּחֵם

אֵלָי, וּבָהֶם כָּל יָמַי אֶתְנַחֵם;

עַזִּים הַיְלָדִים – – – וּמַה טּוֹב שֶׁכָּךְ־הֵם!