אִם גַּם עִיר נוֹיָאְרק מֵעֵינַי נִסְתָּרָה,

גַּם אוֹתְךָ, אָח יָקָר, לֹא עוֹד אֶרְאֶךָ;

אַךְ רַעְיוֹן רוּחִי כַּחֵץ לַמַּטָּרָה,

יָעוּף לִרְגָעִים לִמְקוֹם מוֹשָׁבֶךָ.

אָז אוֹתְךָ, מַחֲמַדִּי נִכְחִי אַבִּיטָה,

אָז קוֹלְךָ הַנָּעִים עָדַי יַגִּיעַ,

וּמִדַּבְּרוֹתֶיךָ לִבִּי יַרְנִינוּ;

אָז דִּמְעַת שָׂשׂוֹן עַל עֵינִי תוֹפִיעַ,

וַעֲלִיצוּת רוּחִי לֹא רַבִּים יָבִינוּ!

רַק אַתָּה, אָח יָקָר תַּרְגִּישׁ שִׂמְּחָתִי,

רַק אַתָּה תָּתוּר כָּל חַדְרֵי לִבָּתִי,

כִּי לִבְּךָ כִּלְבָבִי אַהֲבָה יָדָע,

וּכְנַפְשִׁי נַפְשְׁךָ אַךְ אַהֲבָה נִמְלָאָה.

לָכֵן רַק אִתְּךָ, אָחִי אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

רַק אִתְּךָ אֶשְׁכַּח כָּל עָמָל וּתְלָאָה;

רַק אִתְּךָ לִי תֵבֵל תִּיף שִׁבְעָתָיִם

רַק אִתְּךָ פֹּה אֶמְצָא עֹנֶג שָׁמָיִם.

פֹּה עֲלֵי אֶרֶץ, בֵּין תַּהְפּוּכוֹתֶיהָ,

אֵדַע אֶת הָאַהֲבָה עִם תַּעֲנוּגֶּיהָ,

הֶאָח עֵת אַהֲבָה עַל אַחֲוָה נוֹסֶדֶת

כִּי מֵי הַשָּׁמַיִם נֵצַח עוֹמֶדֶת.

                    ***

דֹּמִּי נָא, נַפְשִׁי, אַל עוֹד תִּתְאוֹנֶנִי.

עַל מִקְרֵי הַחַיִּים עֵת בְּךָ יִפְגָּעוּ;

לֹא עוֹד יִשָּׁמַע עַל פִּי “אֻמְלָל אָנִי”,

אַף כִּי תַאֲוֹת לִבִּי עוֹד לֹא נִמְלָאוּ,

אַף כִּי תִּקְוָתִי שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי,

וּבְיַם הַחַיִּים עוֹד תּוֹעֶה הִנֵּנִי;

עוֹד גַּלֵּי זַעַם עָלַי יִתְמַרְמָרוּ,

עוֹד מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים מֶנִּי נִסְתָּרוּ,

עוֹד שֶׂפֶק וּתְלוּנָה בִּי יִתְרוֹצָצוּ,

– שֶׂפֶק וּתְלוּנָה הָרֵעִים הָרָעִים –

הֵם כָּל רִגְשׁוֹתַי הַטְּהוֹרִים יִמְחָצוּ

וּלְפַחַד הָפְכוּ חֲלוֹמִי הַנָּעִים.

לֹא! לֹא! לֹא אֶתְאוֹנֵן, תֵּבֵל, עָלָיִך

נָעַמְתְּ לִי, יָקַרְתְּ לִי, יָקַרְתְּ כַּחַיִּים!

הֵן כֹּכְבֵי זֹהַר אֶרְאֶה עַל שָׁמָיִךְ,

אֵלֵימוֹ, אֵלֵימוֹ אֶשָּׂא עֵינָיִם

כֹּכְבֵי אוֹר אֵלֶּה עַל דַּרְכִּי יָאִירוּ,

וּלְנָגְהָם קָדִימָה אָרוּץ שָׂמֵחַ;

הֵם שֶׂפֶק וָפַחַד מֶנִּי יָסִירוּ,

וּבְכָל בָּתֵּי נַפְשִׁי אַרְגִּישׁ רָב כֹּחַ;

כֹּכְבֵי אוֹר אֵלֶּה עַל דַּרְכִּי יָאִירוּ.

רִפְאוּת וִישׁוּעָה הֵם יִשְׁלְחוּ לִלְבָבִי,

וּשְׁמָם בַּקֹּדֶשׁ שִׂפְתוֹתַי יַזְכִּירוּ,

הֵם: אַתָּה אָחִי, גַּם אִמִּי, גַּם אָבִי! –

אדר ראשון, תרמ"ג.