"עוֹד יוֹמַיִם, עוֹד יוֹם – וְתֵבֵל נֶהְפֶּכֶת:
כּוֹכַב־הַשֵּׁבֶט יַכֶּנָּה שְׁאִיָּה!"
וּבְכָל־עִיר וּמְדִינָה הַשְּׁמוּעָה הֹלֶכֶת,
וּבְכָל־לֵב דְּאָגָה וְכָל־הָאָרֶץ הוֹמִיָּה.
וְהַמַּהְפֵּכָה עוֹדֶנָּה לֹא תָבֹא
וְהִנֵּה תַּהְפֻּכוֹת מָלְאָה הָאָרֶץ:
זֶה יִשְׁתַּגֵּעַ וּבְתִמְהוֹן לְבָבוֹ
יִפְרֹץ בְּבֵיתוֹ פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ;
אֵלֶּה תִּדַּד שְׁנָתָם מֵעֵינֵיהֶם,
יִתְהֹלְלוּ, יִתְגָעֲשׁוּ, יֶחֶרְדוּ, יָדוּצוּ;
אוֹ בְּיָדָם יָשִׂימוּ קֵץ לְחַיֵּיהֶם:
מִפַּחַד הַמָּוֶת לִקְרָאתוֹ יָרוּצוּ…
אֵלֶּה יִשְׁתּוּ לַיְלָה שָׁתֹה וְהִשְׁתַּכֵּר:
"אָכֹל וְשָׁתֹה, כִּי מָחָר נָמוּתָה!
הַכּוֹכָב יַחְפֹּז זְנָבוֹ, יְמַגֵּר, יְעַקֵּר,
וְכָל־הָאָרֶץ תִּהְיֶה מְהוּמָה וּמְבוּסָה".
אוֹ יֵחָבְאוּ בַּמְּעָרוֹת בְּתַחְתִּיּוֹת,
שָׁם יִדְכּוּ יָשֹׁחוּ כְּיוֹשְׁבֵי קְבָרִים;
הָאֲנָשִׁים נְמוֹגִים, הַנָּשִׁים בֹּכִיּוֹת,
וְאִישׁ אֶל אֱלֹהָיו יִדְרוּ נְדָרִים.
וּמִפְּנֵי הָרָעָה הַנִּשְׁקָפָה מִמַּעַל
חָדְלָה בָּאָרֶץ רָעַת הָאָדָם;
חָדְלוּ לַחֲמֹס מְזִמּוֹת, לִמְעָל־מַעַל,
מֵעָוֶל מִשֹּׁד הֵשִׁיבוּ יָדָם.
וְגֶבֶר עַל רֵעֵהוּ וְעָם עַל שְׁכֵנוֹ
לֹא עוֹד יִתְגֹּלְלוּ, יֶאֶרְבוּ אָרֹב;
כִּי אִישׁ אִישׁ בַּמָּרוֹם תָּלַן עֵינוֹ
וְקֵץ כָּל־בָּשָׂר הֹלֵךְ וְקָרוֹב…
גַּם שִׂנְאַת הַגּוֹיִם, הַשָּׁבָה לְבִצָּרוֹן,
רָפְתָה אָז מִיִּשְׂרָאֵל רָפָתָה:
שְׁלשֶׁת יָמִים (כִּתְבוּ זֹאת זִכָּרוֹן!)
כָּל־עֲלִילַת־דָּם בָּאָרֶץ לֹא הָיָתָה.
אַךְ הִנֵּה הַהֵלֶךְ חָמַק עָבָר,
לֹא נוֹדַע כֹּחוֹ, לֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתָיו,
וְלָאָרֶץ שָׁלוֹם, לֹא הָיָה דָבָר,
וּבְנֵי הָאָדָם שָׁבִים אִישׁ לְסִבְלוֹתָיו.
הַלְהָתֵל בִּקֵּשׁ בְּהֹבְרֵי שָׁמַיִם,
הַמְּרַגְּלִים צְבָא מָרוֹם, הַסֹּפְרִים נוֹדָם;
אִם עַל הַמְּשׁוֹרְרִים הָמוּ לוֹ מֵעַיִם,
מַכָּרֵי הַכּוֹכָבִים, מְתֵי סוֹדָם,
הַמְּשׁוֹרְרִים – לָמוֹ הַשָּׁמַיִם קְרוֹבִים
וְאֶרֶץ וְטוּבָהּ עֲצוּרִים לָהֶם כָּלָה? –
אוֹ עַל פִּרְחֵי חֵן אוֹ עַל יְלָדִים טוֹבִים
חָסָה עֵינוֹ מֵעֲשׂוֹת עִמָּם נְבָלָה?
וּבְנֵי הָאָדָם שָׁבִים לְסִבְלוֹתָם,
וְעַל שַׁעַל אֶרֶץ וְעַל פַּת לָחֶם,
מַשָּׂא נַפְשָׁם, פְּרִי כָל־מַחְשְׁבוֹתָם,
אִישׁ עִם אָחִיו יִתְעַשֵּׂק יִלָחֶם.
וְרֶשַׁע וְזָדוֹן וּמִשְׁפַּט־אֶגְרֹף
יָשׁוּבוּ יִמְשְׁלוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם;
וְנַחַל דִּמְעַת־עֲשׁוּקִים יִגְאֶה יִגְרֹף
כָּל־שְׁאֵרִית בַּיֹּשֶׁר וּבַתֹּם.
וְשָׁבוּ וְהִתְעַנּוּ עֲנִיִּים מְרוּדִים
תַּחַת יַד עָרִיצִים עֲלִיזֵי גַאֲוָה;
וְשָׁבוּ הַגּוֹיִם לִצְרֹר אֶת־הַיְהוּדִים,
וְהֵם – יַטּוּ שִׁכְמָם וְהוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה.
וְגִלְּתָה הָאָרֶץ פָּנֶיהָ פְּנֵי הַלּוֹט,
וְחָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ, תַּחַת כָּל־הַיְקוּם –
עַד יִכְבַּד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ הֶחָמָס וְהַשֹּׁד
וְנֶהְפְּכָה וְנָפְלָה וְלֹא תוֹסִיף קוּם!
(יבנה תרע"ב)
-
נכתב בהיות יראת כוכב־השבט של הַלֵי על פני יושבי הארץ, בימי האביב תר"ע. ↩