¹

הִנֵּה שִׁפְעַת אֹרְחִים

לֹא קְרוּאִים, לֹא נִכְסָפִים:

גְּדוּדֵי עֹרְבִים צֹרְחִים

מֵעַל רָאשֵׁינוּ לַאֲלָפִים.

וְרוּחַ קֶטֶב בְּכַנְפֵיהֶם

וּסְבִיבָם נִשְׂעֲרָה מְאֹד;

וְשָׁמֵינוּ זֹעֲפִים וּפְנֵיהֶם

לֹא הָיוּ לָהֶם עוֹד.

וִילָדִים נִזְעֲקוּ זְעָקָה

מִמֶּרְחַב־יָהּ לְצַר מָעוֹן –

וּבְכָל לֵבָב מוּעָקָה

וְעַל כָּל־פָּנִים תִּמָּהוֹן.

וְהֵן זֶה כַּמָּה חַגּוֹנוּ

חַגֵּנוּ – זְמַן חֵרוּתֵנוּ,

וְהֵן צִפְצְפוּ וַיָּרֹנּוּ

מְשׁוֹרְרֵי הַקַּיִץ בְּאָזְנֵינוּ.

וַאֲנַחְנוּ, הָהּ, מַה קַצְנוּ

בְּחֹרֶף, בְּסַעַר וּבַקֹּר;

אָמַרְנוּ: הִנֵּה נֶחֱלַצְנוּ,

חַמּוֹנוֹ רָאִינוּ אוֹר!

וּדְרוֹר שָׁאַפְנוּ וּמוֹצָא

מִמַּסְגֵּר, מִקֹּר, מִתְּלָאָה –

וְהִנֵּה זֶה בָּא שְׁחוֹר־הַנּוֹצָה

לְהָשִׁיב עָלֵינוּ בַּלָּהָה!

אַךְ, אֲהָהּ, גַּם יוֹנִים בֹּגְדוֹת

נִסְפְּחוּ עַל גְּדוּד הַשְּׁחֹרִים,

וַאֲהָהּ, גַּם אֵלֶּה שֹׁקְדוֹת

לְשַׁנּוֹת עִתִּים, לְהַחֲשִׁיךְ אוֹרִים!

כַּנְפֵיהֶן נֶחְפּוּ בִּשְׁחוֹר,

וּפִיוֹתֵיהֶן הֹגוֹת: קְרָע!

לִבְבֵיהֶן חָזְקוּ מִצֹּר

וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבוֹתָן רַק רָע.

לָמָה תַקְדִּירוּ שָׁמֵינוּ

גַּם אַתֶּן, הַתְּמִימוֹת?

הַעַל כִּי דַל שֻׁלְחָנֵנוּ

מֵהַשְׂבִּיעַ אֶתְכֶן נְעִימוֹת?..

הוֹי פֹּתוֹת בֹּטְחוֹת עַל תֹּהוּ,

לִקְנוֹת בְּבֶגֶד וּבְמַעַל לָרֹב –

בֶּגֶד לֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ –

אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב!

אַךְ הֵן הַגְּדוּד הַשָּׁחוֹר

לֹא לְעוֹלָם יִהְיֶה עִתּוֹ,

וְגַם עוֹד מְעַט־קָט וְשָׁב אָחוֹר

הַמַּחֲנֶה וַאֲשֶׁר אִתּוֹ.

וְעֹזְרֵי הָעֹרְבִים בְּמַשָּׁאוֹן

יְכֻסּוּ הֵמָּה וּשְׁמוֹתָם,

וְחֶלְקָם – קְלָלָה וְדֵרָאוֹן

גַּם בְּחַיֵּיהֶם גַּם בְּמוֹתָם.

(המבשר תרע"א)