הִנֵּה נֶעֶשְׂתָה עַתָּה חֲדָשָׁה

לֹא פִלְלוּהָ חַכְמֵי חָרָשִׁים:

הִנֵּה נִפְתְּחָה גַּם נִכְבָּשָׁה

מַמְלֶכֶת הָעוֹף לִפְנֵי הָאֲנָשִׁים.

וְהִנָּם בּוֹנִים וּמְשַׁלְּחִים הַשָּׁמַיִם

מִגְדָּלִים מְעוֹפְפִים לְמֶמְשֶׁלֶת הָרוּחַ;

אוֹ עָשׂה יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם,

בָּהֵן יֵרֹמּוּ בְּלֵב נָכוֹן, בָּטוּחַ.

וְהִתְחָרוּ וְהִתְקַלְּסוּ בָּאֳנִיּוֹת שַׁיִט,

וְעַל בָּמֳתֵי יַמִּים יַעַבְרוּ וָבָאוּ,

וּפִלְּסוּ לָהֶם נָתִיב יְדָעוֹ עַיִט,

כִּי כַּצִּפֳּרִים נָצוּ גַם נָעוּ.

וְעַל שְׂפַת כָּל־לָשׁוֹן יַעֲלוּ גַם עָלֹה,

וְרֹאֵיהֶם יְקַדְּמוּ פְנֵיהֶם בִּתְרוּעָה,

וּבְנִפְלְאוֹתָם יָשִׂיחוּ אִישׁ בִּקְהָלוֹ,

וּרְחֹקִים קַנֹּא יְקַנְּאוּ בָם לַשְּׁמוּעָה…

וַאֲנִי לֹא אֲקַנֵּא בְּאֵלֶּה הַהוֹלְלִים

הַמַּרְעִישִׁים כָּכָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ;

הֵן מַעֲשֵׂיהֶם כֻּלָּם מַעֲשֵׂה עוֹלְלִים

וּמִגְדְּלֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לֹא יִפְרְצוּ פָרֶץ.

כִּי אַךְ מְעַט יָעוּפוּ, אַחַת לְאַחַת;

כְּאַחַד הָאֶפְרֹחִים נוֹצָה כִּי יָעַל;

הָאָרֶץ תֹּאחֲזֵם בְּעָקֵב מִתַּחַת,

וּלְבוּשָׁהּ מוֹקֵשׁ לָהֶם שָׁם מִמָּעַל:

פַּעַם יֶהְדֳּפֵם הָרוּחַ הַצֹּרֵר אֹתָם

וּשְׁבָרָם וֶהֱפִיצָם כְּאַבְנֵי נֵפֶץ;

פַּעַם יִדַּחוּ יַטּוּ עֲקַלְקַלוֹתָם

בְּלֹא יוּכְלוּ יָבֹאוּ אֶל מְחוֹז הַחֵפֶץ.

וַאֲנִי בְּצַר מָעוֹן עֲלֵיהֶם אַגְדִּילָה,

וּבְלֹא יְגִיעַ כַּפַּיִם כָּנָף אָעִירָה;

אַמְרִיא בַּמָּרוֹם, אֵימִינָה, אַשְׂמְאִילָה,

כִּי אֶרְכַּב עַל כְּרוּבִי, כְּרוּב הַשִּׁירָה.

אֶעֶזְבָה אֶרֶץ, שֶׁשָּׁם צָרוּ צְעָדֵינוּ,

שֶׁשָּׁם אַךְ לַחַץ וָבוּז וְקִנְאַת עַמִּים,

מֵאָז נֵתַע בַּאֲרָצוֹת, מְנָת חֶלְקֵנוּ,

וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יֶהֱמוּ כַּהֲמוֹת יַמִּים.

וְעַל כְּרוּבִי אֵרוֹמָם עַד דּוֹרוֹת קְדוּמִים,

וְאַבְקִיעַ אֶל צְפוּנֵי הָעִתִּים הַבָּאוֹת:

אַבִּיט יָמִין – וְאֶרְאֶה הַשָּׂב בַּלְּאֻמִּים

שָׁתוּל בִּנְוֵה שַׁאֲנָן בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת,

הֹלֵךְ וָאוֹר כַּשֶּׁמֶשׁ עַל מְסִבּוֹ,

מוֹפֵת לַגּוֹיִם – וּמִפְגָע לְקִנְאָתָם,

בְּטֶרֶם יִקָּטֵף הָעֵץ עוֹדוֹ בְּאִבּוֹ –

בְּטֶרֶם יִגְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתָם.

וְאֵפֶן שְׂמֹאלָה – וְאֶחֱזֶה אֶת הָעָם

מִתְלַקֵּט לַעֲצָמָיו, מִתְלַכֵּד לְמִשְׁפְּחוֹתָיו,

כְּאַבְקַת־בַּרְזֶל אֶל אֶבֶן שֹׁאֶבֶת שָׁם

שֹׁאֵף אֶל מְקוֹמוֹ – אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתָיו.

וּכְעֵץ שָׁתוּל עַל כַּנּוֹ עֲלֵי־מָיִם

יְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו שָׁמָּה, יַחֲלִיף כֹּחַ,

וְגָדַל וְעָצַם וְהָיָה רֵאשִׁית גּוֹיִם,

כִּי גַם רוּחוֹ כְּקֶדֶם יִפְרַח פָּרֹחַ.

וּנְבִיאִים חֲדָשִׁים יָקִים – וְדֶגֶל אֵל בְּיָדָם,

וְתַרְבּוּתוֹ תִּהְיֶה לְנֵס, תֵּלֵךְ רוֹמָה,

וּלְחַבֵּר יַחְדָּו הַשְׂכֵּל וְאַהֲבַת־אָדָם

יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ יוֹרְשֵׁי יָוָן וְרוֹמָה…

וְכָזֹה וְכָזֶה עוֹד אֶרְאֶה בַּחֲזוֹנִי

מֵעַל כַּנְפֵי כְרוּבִי, מֵרֹאשׁ מְרוֹמִים,

אֶרְאֶה – וְאֶשְׁכַּח עָנְיִי, מְרוּדִי, עִצְבוֹנִי,

וְנַפְשִׁי נְתוּנָה לַתִּקְוָה, לִשְׁלוֹמִים.

עוֹדֶנִּי מְעוֹפֵף וְעֵינַי נִפְקָחוֹת…

הוֹי, כְּרוּבִי, שָׂאֵנִי־נָא, שָׂאֵנִי,

אַל תֶּרֶף כָּנָף, אַל יַחְדְּלוּ אֳרָחוֹת,

אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית נָא אַל תְּשִׁיבֵנִי;

אֶרֶץ שֶׁשָּׁם, הָהּ, צָרוּ צְעָדֵינוּ,

שֶׁשָּׁם אַךְ לַחַץ וָבוּז וְקִנְאַת עַמִּים,

מֵאָז נֵתַע בַּאֲרָצוֹת, מְנָת חֶלְקֵנוּ,

וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יֶהֱמוּ כַּהֲמוֹת יַמִּים!

(יבנה תרע"ב)