¹

רַעַשׁ וְרַעַד יוֹם אַחַר יוֹם,

עִיר וּמְתִים חֲרֵדִים לִרְגָעִים:

הֲתִפְתַּח, הֲתִפְתַּח אֶת־פִּיהָ תְּהוֹם

וְהָפְכָה תֵבֵל לְעֵמֶק־רְפָאִים?

מַה־לָּךְ כִּי תָחִילִי, אֶרֶץ,

כִּי תִתְרַגְּזִי כְּמוֹ־אֵם זְקֵנָה?

מַה פָּרַצְתְּ עָלַיִךְ פֶּרֶץ,

לַעֲרֹץ לָנוּ כָּל־מַשְׁעֵנָה?

הֲמֵת צַדִּיק, כְּדִבְרַת בְּנֵי הָעָם,

אִם מֵתָה אָבְדָה הַצְּדָקָה?…

כִּי הָיָה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם

כִּי מִלְּאוּךְ חָמָס וּזְעָקָה?

וַתִּלְאִי נְשֹׂא אָדָם וּבְהֵמָה,

לִהְיוֹתֵךְ עוֹד לְרַגְלֵיהֶם הֲדוֹם, –

וַתַּחְגְּרִי בְּעֹז שְׁאֵרִית הַחֵמָה,

זוֹ צָפַנְתְּ לָהֶם מִימֵי סְדוֹם?…

____

כָּל־הָעַמִּים יְגַבְּרוּ חֲיָלִים,

יֵחָלְצוּ בַּיָּם וּבְיַבֶּשֶׁת;

וְאִישׁ לְאָחִיהוּ יִטְמְנוּ חֲבָלִים,

וְעָם לְרֵעֵהוּ יִפְרְשׂוּ רֶשֶׁת.

מִבֶּטֶן שְׁאוֹל יַחְצְבוּ לְהָבוֹת

לִהְיוֹת אֵשׁ־תָּמִיד עַל מִזְבְּחוֹתָם,

וְשָׁלוֹם בְּפִיהֶם וּבְקִרְבָּם קְרָבוֹת,

וְהַסֵּג גְּבֻלוֹת כָּל־מַחְשְׁבוֹתָם.

כָּל־בְּרִית, כָּל־אֲמָנָה, כָּל־שְׁבוּעָה –

מִבְטַח שָׁוְא הֵן בְּיוֹם אֵיד וָקָרֶץ;

רַק הַחֶרֶב הִיא יָתֵד תְּקוּעָה:

הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ?

____

עַם יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית גּוֹיִם,

כֹּהֵן מוֹרֶה בְּמִקְדַּשׁ הָאֵל;

כֹּהֵן לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים,

כִּי נִבְּלֻהוּ בְּגָלוּת הַחֵל.

אוֹת־קָלוֹן, מַסְגֵּר, הֶרֶג, בָּז,

כָּל־פְּרִי רִשְׁעָה בַּת שְׁאוֹל מָטָה –

זֶה הָיָה גוֹרָלוֹ מִנִּי אָז,

זֶה גוֹרָלוֹ, הָהּ, גַם עָתָּה,

מִיַּד כָּל־הָעַמִּים חֲנִיכָיו,

הַמִּתְיַמְּרִים בִּכְבוֹד קַדְמָתוֹ,

וּמְחָרְפִים עִקְבוֹתָיו, הֲלִיכָיו:

זֹאת מַשְׂכֻּרְתּוֹ עַל תּוֹרָתוֹ.

וְהִקְשָׁה – וְהִתְרַפֵּס – וְאֵין נַחַת.

וּמַה חַטָּאתוֹ לִפְנֵיהֶם?

תַּחַת מַה כָּל־זֹאת לוֹ? תַּחַת

אֲשֶׁר לֹא יַחֲלִיף כַּסְפּוֹ בְּסִיגֵיהֶם…

עַל כֵּן יִרְדְפֻהוּ עַד לְכָלָה,

יִתְּנֻהוּ כְּרֶמֶשׂ וּכְשֶׁרֶץ:

הַעַל זֹאת לֹא תֵצֵא הָאָלָה?

הֲתַחַת זֹאת לֹא תִרְגַּז אָרֶץ?

____

וּבְבֵית יִשְׂרָאֵל פְּנִימָה –

שָׁם הָרָקָב אֹכֵל כָּעָשׁ;

גַּם כָּל־מַכְאוֹב גַּם כָּל־כְּלִימָה,

אֵין יוֹדֵעַ, אֵין מֵבִין, אֵין חָשׁ!

לְחַדֵּשׁ אֶת־הָעָם וְאֶת רוּחוֹ,

לְהָחִישׁ נִצָּנֵי עֲתִידוֹתָיו,

וּלְפַתֵּחַ אֶת־פִּתּוּחוֹ,

וְלַחֲשׂוֹף מַטְמוֹנֵי אוֹצְרוֹתָיו –

אֵין אִישׁ, אֵין גּוֹאֵל מִן הָאַדִּירִים,

הָעוֹרְכִים מִזְבְּחוֹת לְכָל־אֵל זָר

וְעֹלוֹת מֵחִים עֲלֵיהֶם מַקְטִירִים –

לִשְׂבּוֹעַ קָלוֹן תַּחַת יְקָר.

בִּפְרִי רוּחָם, בְּכֹחַ יְדֵיהֶם

יַעֲשִׁירוּ אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת;

וְשָׁם אֵין מַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם,

וּפֹה אֵין גֹּדֵר הַפְּרָצוֹת.

וְהַפְּרָצוֹת מָה רַבּוּ בְּחוֹמָתוֹ!

וְאֵין בּוֹנִים וְאֵין נֹשְׂאִים בַּסֵּבֶל.

עַם יִשְׂרָאֵל – אַחַת דָּתוֹ:

לְדַשֵּׁן בִּרְקַב־פִּרְיוֹ תֵּבֵל!

וְעַם זֶה, שְׂאוֹר הָעַמִים כֻּלָּם,

“לֹא יִצְלָח!” מִשְׁפָּטוֹ יֵחָרֶץ –

בְּפֶשַׁע גְּדוֹלָיו זֹאת וּבְמַעֲלָם –:

הֲתַחַת זֹאת לֹא תִרְגַּז אָרֶץ?

(בת-קול תרע"ג)