יְדִיד נְעוּרִים לִי, לְנֶגְדִּי אֹתוֹ שִׁוִּיתִי,

בּוֹ כָּל־חַיֵּי רוּחִי, בּוֹ כָּל־הֲגִיגִי;

שְׁלֹמוֹ וְטוֹבָתוֹ דָּרַשְׁתִּי, אִוִּיתִי,

וּבְחֵיקוֹ שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי וְשִׂיגִי.

לֹא הָלַכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, שָׁפַטְתִּי רָמִים,

וּלְגַלּוֹת תַּעֲלֻמוֹת לֹא הִתְאַמַרְתִּי:

כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל יְדִידוֹ, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים,

בְּאָזְנָיו דִּבַּרְתִּי, יָעַצְתִּי, הִזְהַרְתִּי.

יָעַצְתִּי, דִּבַּרְתִּי דְבָרַי כָּאֵשׁ,

חָרַשְׁתִּי לִזְרֹעַ, עָמַלְתִּי לָטַעַת;

וּבְתֻמִּי הֶאֱמַנְתִּי כִּי אָמְנָם יֵשׁ

לִידִידִי, עַמִּי, אֹזֶן שֹׁמַעַת.

הֶאֱמַנְתִּי כִּי לְמוֹצָא שְׂפָתַי תְּלוּאִים

הָמוֹן רַבָּה, עַל דְּבָרַי אֱמוּנִים;

כְּיֶלֶד בְּשִׂיחוֹ אֶל פֶּסֶל־שַׁעֲשׁוּעִים

כָּל־נַפְשׁוֹ לוֹ יָפִיק, יִשְׁמֹר אֱמוּנִים…

כָּכָה שָׁקַדְתִּי עַל יְדִידִי בְּתָמִים

זֶה עֲשָׂרוֹת שָׁנִים מִבְּלִי נוּחַ, –

עֲדֵי נִפְקְחוּ עֵינַי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

וְהִנֵּה אָסַפְתִּי בְּחָפְנַי רוּחַ…

כִּי יְדִידִי זֶה אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

עוֹד אֶת לְשׁוֹנִי, לְשׁוֹן אֲבוֹתָיו,

וּבְדַבְּרִי אֵלָיו – אֵין שֹׁמֵעַ:

יָשֵׁן הוּא וְחֹלֵם חֲלֹמוֹתָיו.

יָשֵׁן – וּלְרַגְלָיו הַתֹּפֶת עֲרוּכָה

וּתְרוּעַת מִלְחָמָה מַחֲרִידָה כָּל־לֵב;

וְחוֹלֵם חֲלֹמוֹת שָׁלוֹם וּמְנוּחָה:

שְׁלוֹם אֱמֶת בֵּין הַכֶּבֶשׂ וּבֵין הַזְּאֵב…

יָשֵׁן – וּמְזַעְזְעָיו מֹרְטִים וּמשְׁכִים,

וְתַעֲלוּלִים יִתְעַלְלוּ בוֹ גַּם הִתְעַלֵּל,

וְרֹעִים יִרְעוּ קָדְקֹד וּכְלָבִים נשְׁכִים –

וּפָנָיו יִתְעַוְּתוּ וּשְׂפָתוֹ תְּמַלֵּל:

“אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי, לֹא אֵצֶא”,

וְנֶהְפַּךְ מִצִּדּוֹ אֶל צִדּוֹ וְיָשֵׁן.

וְגָדוֹל הַכְּאֵב וְלַחֶרְפָּה אֵין קֵצֶה,

וְהָעֵר – יִרְאֶה וְכָעַס וְחָרַק שֵׁן…

וָאֹמַר: אִם כֵּן, לָמָּה זֶה אָנֹכִי,

עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְאַשְׁמִיעָה;

וּבְכֵן פָּג לִבִּי, רָפוּ יָדַי, סָר כֹּחִי,

הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה.

(בת-קול תרע"ג)