זֶה כַּמָּה שָׁנִים וְדֹרוֹת
עֹמֵד הָכֵן הָעֵץ;
צָפוּי הוּא לְכָל־הַקֹּרוֹת –
אַךְ לֹא בָא עַד הַקֵּץ.
דְּפָקֻהוּ הֲדָפֻהוּ סְעָרוֹת,
רְמָסֻהוּ כָּל־עֹרֵב, כָּל־זְאֵב;
אַף רוּחַ צַח וְאוֹר יְקָרוֹת
יַעַצְרוּ לוֹ אַבִּירֵי לֵב.
וְשָׁכַן חֲרֵרִים לְבַדּוֹ
בִּרְוֹת רֵעָיו נָחַת; –
בְּכָל־זֹאת לֹא נָס לְשַׁדּוֹ,
וְלֹא יָמוּת לַשָּׁחַת.
עוֹד גִּזְעוֹ מָלֵא לֵחַ
כַּאֲשֶׁר בִּימֵי נֹעַר,
עוֹד פִּרְחוֹ נֹתֵן רֵיחַ,
עוֹד פִּרְיוֹ פְּרִי־תֹאַר.
אַךְ פִּרְיוֹ לֹא יַעֲמֹד עָלָיו,
כִּי יִשַּׁל לִפְנֵי בָשְׁלוֹ;
וּבְנָפְלוֹ – לֹא יְהִי לִבְעָלָיו:
כְּרָקָב יִהְיֶה, כְּעָשׁ לוֹ.
רוּחַ יִשָּׂאוֹ אֶל מִחוּץ לַגְּבוּל
וּבָלַע וְשָׁאַף חֵילוֹ הַמֵּץ,
וְנָסַב לַאֲחֵרִים מֵיטַב הַיְּבוּל –
וְרֵיקָם עַל כָּנּוֹ יַעֲמֹד הָעֵץ…
(תר"ע)