לוגו
בלב-ים (תרס"ה)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

רוּחַ גָּדוֹל וְחָזָק, סַעַר מִתְגּוֹרֵר,

נֶאֱבַק עַל הַיָּם עִם אֳנִיָּה נִדָּחָה;

הוּא סֹעֵר לַהֲפִיצָהּ וְהִיא חִשְּׁבָה לְהִתְפּוֹרֵר,

הָלְכָה בִּכְבֵדוּת, נֶאֱנֶקֶת, נֶאֱנָחָה.


הַתֹּרֶן, הַמִּפְרָשׂ, יָנוּעוּ מְבֻלָּקִים,

הַמַּיִם זֹעֲפִים עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָה; –

וּבִשְׁאֵרִית חֵמוֹת וּבִמְרִי נֶאֱבָקִים

הָרוּחַ וּכְלֵי זַעֲמוֹ עִם הָאֳנִיָּה.


פַּעַם תִּתְרוֹמֵם וּפַעַם תָּשׁוּחַ,

יִמְשְׁכוּהָ לְאָחוֹר, לְפָנִים יְקַלְעוּהָ, –

מִשְׂחָק הִיא לַגַּלִּים, מַטָּרָה לָרוּחַ,

תְּהוֹמוֹת יִבְלָעוּהָ וִיקִיאוּהָ.


הַיָּם זֹעֵף, הַגַּלִּים יָרִיעוּ רֵעַ,

הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים יֶהֱמוּ בְּלִי הֶרֶף; –

הַסַּעַר הַמַּשְׁחִית יִתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ,

תְּהוֹם תִּפְעַר פִּיהָ, תִּשְׁאַף אַךְ טֶרֶף…


וַאֲנָחוֹת וּתְפִלּוֹת נִשְׁמָעוֹת מֵעֲבָרִים,

כִּי קְרוֹבָה הַמְּחִתָּה וְהַצָּרָה גְדוֹלָה,

אִישׁ אִישׁ קֹרֵא לֵאלֹהָיו מִן הַמְּצָרִים,

וְרִחֲמָם וְהִצִּילָם מֵרֶדֶת שְׁאוֹלָה.


הַיְלָדִים בּוֹכִים, הַנָּשִׁים הוֹמִיּוֹת,

הָאֲנָשִׁים עֹמְדִים וּמִתְוַדִּים עֲוֹנָם.

הַנְּפָשׁוֹת מִשְׁתַּפְּכוֹת, רֹעֲדוֹת הַגְּוִיּוֹת

מִפְּנֵי פַחַד הַגַּלִּים וּשְׁאוֹנָם.


אַךְ שָׁם בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה שְׁנַיִם אֲנָשִׁים

ישְׁבִים שְׁקֵטִים מִפַּחַד, מֵרְעָדָה,

לֹא יְבַקְּשׁוּ עֵצָה, לֹא יֵלְכוּ לִקְרַאת נְחָשִׁים,

כְּמוֹ שָׁלוֹם מִסָּבִיב וְאֵין כָּל־חֲרָדָה.


יִרְעַם הַיָּם וְגַלָּיו, הִלְבִּינוּ בָּמוֹתָיו,

הָרוּחַ יְיֵלִיל, הַקֹּלוֹת יֶהֱמָיוּ,

הַסִּיר יִתְגָּעֵשׁ, תִּרְעַשְׁנָה אֲרֻבּוֹתָיו;

אַךְ שָׁם מִתַּחַת הַשְּׁנַיִם יִשְׁלָיוּ.


אֶל הַמּוֶת יַבִּיטוּ בְּשׁוּבָה וְנַחַת,

וּמֵאֵיד הַסַּעַר לֹא נִבְעֲתוּ בְּעָתָה;

וּכְמוֹ הַסְכֵּן הִסְכִּינוּ עִם בַּלְהוֹת שַׁחַת

וְעִם כָּל־מְצָרֵי שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן וְעֵיפָתָה.


מִי אַתֶּם אֻמְלָלִים – הַשְׁמִיעוּ, הַגּידוּ –

כִּי הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּ בָּעֵת הַזֹאת;

כִּי לֹא תֵאָנְחוּ וּדְמָעוֹת לֹא תוֹרִידוּ

גַּם בְּהַגִּיעֵנוּ עַד שַׁעֲרֵי מוֹת?


"הַגִּידוּ, הַאֻמְנָם חִבְּלוּ קְבָרִים אוֹתְכֶם,

הֲלֹא תַעַזְבוּ הוֹרִים, אִשָּׁה וּבָנִים,

אֲשֶׁר יִסְפְּדוּ לָכֶם סָפֹד וְיִבְכּוּ אֶת־מוֹתְכֶם

כִּי תִמְצְאוּ קֶבֶר בִּמְעֵי הַתַּנִּים?


"הֲלֹא תַשְׁאִירוּ אַחֲרֵיכֶם קְרוֹבִים אוֹ אַחִים,

יֶהְמוּ מֵעֵיהֶם, יִתְּנוּ בִּבְכִי קוֹלָם,

בֶּאֱטֹר עֲלֵיכֶם פִּיהֶם הַגַּלִּים הַלַּחִים

וְלֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם?


"הַאֵין לָכֶם אֶרֶץ, מַמְלָכָה אוֹ מְדִינָה,

כָּל־מִשְׁכַּן יְדִידוֹת, כָּל־בֵּית־מָעוֹן,

כִּי קַצְתֶּם בַּחַיִּים, נוֹאַשְׁתֶּם מֵחֲנִינָה,

וּכְמוֹ תִשְׁאֲפוּ חֶשְׁכַּת מַיִם, בּוֹר שָׁאוֹן?


"הַאֵין לָכֶם בַּשָּׁמַיִם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת?

הַאֵין לָכֶם מוֹסְרוֹת־עָם עַל פְּנֵי אֲדָמָה?

הַאֵין לָכֶם כָּל־אֱמוּנָה, מָעֹז בַּתְּלָאוֹת?

הוֹי אֹבְדִים, נִדָּחִים, מָה אַתֶּם, מָה?"


הַתְּהוֹם תֵּהֹם, וְגַלִּים מַגְבִּיהִים, מַשְׁפִּילִים,

מַדְרְגוֹת הָאֳנִיָּה מִתְיַפִּחוֹת מָרָה,

הַסַּעַר יַרְעֵם בְּקוֹלוֹ, יֶהְמֶה כַּחֲלִילִים,

וְהָאֶחָד פָּצָה פִּיו וְעֵינוֹ נִגָּרָה:


"לֹא חִבְּלָתְנוּ צִיַָּה, לֹא מִדְבַּר־זַעֲוָה,

וְאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לֹא הָיְתָה עַרְשֵׂנוּ; –

בְּחַבְלֵי אָדָם אֻסַּרְנוּ, בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה,

אֶל בֵּית אָבִינוּ, אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ.


"אֵם רַחֲמָנִיָּה טִפְּחָה, סִלְסְלָה אֹתָנוּ,

שָׁדֶיהָ הַחַמִּים, הָרַכִּים הֱנִיקֻנוּ;

וְאָב אֹהֵב גַּם הוּא כִּלְכְּלָנוּ, נְשָׁקָנוּ,

בְּחֵן הִשְׁגִּיחַ אֵלֵינוּ וְיָדָיו חִבְּקֻנוּ.


"בַּיִת הָיָה לָנוּ וַיְשִׁיתֻהוּ בָּתָה,

כָּל־כְּלֵי חֶמְדָתֵנוּ שְׂרוּפִים אוֹ שְׁבוּרִים;

כָּל־מִשְׁפַּחְתֵּנוּ כּוֹס הַחֵמָה שָׁתָתָה:

אֵלֶּה נִרְצְחוּ וְאֵלֶּה הָגְלוּ אֲסוּרִים.


"הֲלֹא יְדַעְתֶּם אֶת אַרְצֵנוּ, מְקוֹם הַמַּטְבֵּחַ

לְכֹל יִשְׁרֵי דֶרֶךְ, לַעֲנִיִּים מְרוּדִים,

מִשְׁפָּטָהּ לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת, לֶאֱסֹר, לְשַׁלֵּחַ,

לְבַקֵּשׁ תָּמִיד אֶת־נֶפֶשׁ הַיְהוּדִים.


"וִיהוּדִים אֲנַחְנוּ, מֹץ יְסֹעַר מִמְּדוּשָׁה,

אֵין גּוֹאֵל, אֵין גִּיל, אֵין תִּקְוָה וְתוּשִׁיָּה. –

אַל תִּשְׁאֲלוּ עוֹד, הָהּ, מַכָּתֵנוּ אֲנוּשָׁה!

אֲמֵרִיקָה מְשִׁיבָה אֹתָנוּ לְרוּסִיָּה2.


"לְאַרְצֵנוּ, מִשָּׁם נִמְלַטְנוּ בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ,

לְאַרְצֵנוּ, כִּי אֵין לָנוּ כֶּסֶף בְּאַמְתַּחַת;

וּמָה אָנוּ אֵפוֹא וּמַה תִּקְוָתֵנוּ?

לָמָּה לָנוּ חַיִּים וְחֶלְדֵּנוּ שַׁחַת?


"אַתֶּם בְּכוּ בָּכֹה הֵילִילוּ וָנֹהוּ,

גוּרוּ מִפְּנֵי מָוֶת אַתֶּם, נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם,

הֲלֹא יֵשׁ לָכֶם מָקוֹם אֵלָיו תָּבֹאוֹ,

וְגַם מֵאֲמֵרִיקָה לֹא יְצָאתֶם עַל אַפְּכֶם.


"וַאֲנַחְנוּ אֹבְדִים, עֵצִים גְּדוּעִים מִשֹּׁרֶשׁ,

הָאָרֶץ מִתְקוֹמָמָה לָנוּ, חֵלְכָּאִים –

נֹסְעִים אֲנַחְנוּ, אַךְ אְֲהָהּ, כִּי אֵין לָנוּ דֹרֵשׁ,

נֹסְעִים הִנֵּנוּ, וְאָנָה אֲנַחְנוּ בָּאִים?


יִרְעַשׁ הָרוּחַ, יֶהֱמֶה בְּזַעַף אַפּוֹ,

יְרֻתְּחוּ, יִתְגָּעֲשׁוּ הַמַּיִם הַסֹּעֲרִים!

אֲנַחְנוּ הַיְהוּדִים אָבַדְנוּ אִם כֹּה וְאִם כֹּה,

רַק הַיָּם יְכַבֶּה אֵשׁ־פְּצָעֵינוּ הַבֹּעֲרִים"…

(תרס"ה)


  1. אויפ‘ן בוזעם פונ’ם ים, מאת מ. ראזענפעלד.  ↩

  2. “לארצנו” במקור המודפס מחוק, ובכתב־יד הוסיפו “לרוסיה”, זה הנכון בהיבט התוכן – הערת פב"י.  ↩