מַה שֶׁרָצִיתָ לוֹמַר, מַה שֶּׁנִּדְחַק כְּמוֹ אֵד

לֹא בָּרוּר לֹא גָּדוּר בִּדְחִיסוּת הָרָצוֹן הַיָּבֵשׁ,

מַה שֶּׁרָצִיתָ לוֹמַר בְּעִקָּר,

לְעוֹלָם אֵינוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ.

הוּא נִמְלָט מִכָּל כֶּלֶא שֶׁל דְּמוּת, וְאַשְׁרֶיךָ

אִם אַתָּה בְּעִקְּבוֹתָיו.

הַמִּלִים רַק רָאשֵׁי חִצִּים בַּדֶּרֶךְ

אֶל שְׂדוֹת כְּחֻלִּים שֶׁמִּחוּץ לְחִתּוּךְ הַדִּבּוּר

וְרַק הֵד עָגוּם וְעָמוּם חוֹזֵר מֵהָתָם

כְּמוֹ הֵד אֳנִיָּה תּוֹעָה בַּעֲרָפֶל סָמִיךְ.

וְהִמָּצְאוּת בְּאוֹתָם הַשָּׂדוֹת עוֹד בַּדֶּרֶךְ,

כְּנִיסַת הָאֲנִי לַמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי שֶׁל הָעֹמֶק לְבַד,

עֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְנֵר נוֹקֵד מֵרָחוֹק —

הַמִּלִּים רַק רָאשֵׁי חִצִּים אֶל אוֹתָהּ הַדְּמָמָה.