נְעִימֵי הָרְגָעִים הָיוּ לִפְנוֹת בֹּקֶר

בְּהַצְמִידִי אֶת אָזְנִי מֵעַל מִשְׁכָּבִי

לְשִׁירַת שַׁחֲרִית שֶׁל עוֹלָמִי הֶחָדָשׁ.

שְׁעָטוֹת שֶׁל סוּס עַל מַרְצֶפֶת כְּחֻלָּה

שָׁלוֹשׁ וְאַחַת, שָׁלוֹשׁ וְאַחַת,

וְהַצְלִיל לַח עַל לַח כְּמוֹ פַּעֲמוֹן שֶׁל מַיִם —

עֶגְלַת הֶחָלָב הַטָּרִי לִילָדִים וְאִמּוֹת.

וּבַפְּרוֹזְדּוֹר צַעֲדֵי חִפָּזוֹן עַל מַדְרֵגוֹת:

פּוֹעֲלִים יוֹצְאִים לַעֲבוֹדָה —

וְשׁוּב דְּמָמָה.

נִגּוּן מִסְתַּלְסֵל בָּאֲוִיר הַסָגֹל:

אֲנִי קוֹנֶה, אֲנִי קוֹנֶה — בְּגָדִים!

— מַה תַּעֲשֶׂה בְּמִכְנָסַי וְכָאן אֵינָם בָּאָפְנָה?

— אֶשְׁחָקֵם אֲדִקֵּם עַד יִהְיוּ לֹא־הָיוּ

וּמִלֹּא לִדְבַר־מָה לְלֹא הַכִּיר מוֹצָאָם —

כָּךְ הִבְטִיחַ רוֹכֵל הַבְּגָדִים לְלִבִּי הַיָּרֹק.

וְהָאוֹר הַחִוֵּר מְלַחֵךְ כָּל אָפֹר—

נִגּוּן מִמְרְחָק: אֲנִי מַשְׁחִיז, אֲנִי מַשְׁחִיז

סַכִּינִים מִסְפָּרַיִם קוֹפִיץ!

אֵישָׁם בְּקוֹמָה גְּבוֹהָה קוֹפֵץ וְנִפְתָּח חֲצִי חַלוֹן

וְשׁוּב דְּמָמָה, אַךְ דַּקָּה וּשְׁקוּפָה,

יְרִיעָה עַצְבָּנִית. וּפִתְאֹם

קְרִיעָה חַדָּה בְּסַכִּין וְהַיוֹם הִתְנַהֵם.

כָּל הַיוֹם עַל סַפְסַל בֵּית מִדְרָשׁ וְעָמֵל

לְהַצִּיל נִיב שְׂפָתַיִם מִלֹּעַ הַכְּרַךְ —

הַחַיָּה הַחֲבִיבָה שֶׁרָבְצָה מִנֶּגֶדִּי