אֲחוֹתִי הִקְבִּילָה בְּחִיּוּךְ מִסְתּוֹרִין פְּנֵי הַנֵּצַח

וְהִיא כֹה צְעִירָה,

הִתְהַפְּכָה אֶל הַחַלּוֹן וְקֶרֶן שַׁחֲרִית

צָנְחָה עַל פָּנֶיהָ כְּשִׁבֹּלֶת זָהָב.

עָמַדְתִּי לְיַד מִטָּתָהּ וְצָעַקְתִּי שְׁמָהּ —

הַאֶפְשָׁר

שֶׁרוּחוֹ שֶׁל אָדָם בְּרֶגַע פְּרֵדָה וְלֶכְתּוֹ

מַפְטִיר מַעֲנֶה לִשְׁאֵלַת כָּל הַגֵּו הַמְעֻנֶּה

וְעוֹד הָאֹזֶן חַיָּה וְקוֹלֶטֶת?

מוֹתִי הָרִאשׁוֹן כְּאַהֲבָה רִאשׁוֹנָה

מְלַוֵּנִי תָּמִיד,

וּבְסוּד הַסְּמָלִים וְהָרֶמֶז אוּלַי הַיְנוּ הָךְ:

הִנּוּמַת הַכַּלָּה וְסָדִין עַל רְאִי,

וְאוֹהֲבִים וַאֲבֵלִים שְׁטוּחִים מִסָּבִיב

לְאוֹתָה בְּאֵר אֲפֵלָה.