אֲנִי יוֹשֵׁב מְאֻחָר בְּחֶדְרִי וְקוֹרֵא,

וְהַכְּרַךְ הַלֵּילִי עוֹמֵד מִבַּחוּץ לְיַד חַלּוֹנִי

וְכַפְתּוֹרֵי הַזָּהָב עַל מְעִילוֹ הָאָפֵל

בְּתַשְׁבֵּץ

כְּשׁוֹעֵר בְּמָלוֹן מְפֹאָר:

— הִכָּנֵס יְדִידִי.

— לְאָן אֲדוֹנִי?

— — אֶל הַחוּץ יַקִירִי, הִכָּנֵס.

— אֵיךְ אָבוֹא אֶל הַחוּץ אִם לֹא דֶּרֶךְ הַפְּנִים,

בְּמִנְהָרָה אֶל תּוֹךְ עֹמֶק נַפְשִׁי עַד הֶבְזֵק זַרְחָנִי

שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל?

וַאֲנִי עוֹד הַשְׁבִיל אֶל נַפְשִׁי לֹא אַכִּיר.

— הַנַּח אֶת הַנֶּפֶשׁ עַד הִדּוֹם בְּשָׂרְךָ הַצָּעִיר.

רְאֵה, הַשָּׁעוֹת שׂוֹחוּת עַל פָּנֶיךָ כְּטוּר בַּרְבּוּרִים לְבָנִים

בַּנָּהָר הָאָפֵל,

עוֹד קָט וְאוֹר קַר יִתְיַצֵּב כְּשׁוֹטֵר עַל כָּל קֶרֶן רְחוֹב

יְנוֹפֵף אַלָּתוּ

וְהַחוּץ יִתְעוֹפֵף,

וּפְנִימְךָ, הַגִּידָה, מִמַּה יִהְיֶה פְּנִים? — —

אֲנִי כּוֹבֵשׁ אֶת פָּנַי בְּסִפְרִי לְלֹא יֶשַׁע.