אִמִי אַהֲבָתָהּ בּוֹקַעַת אֵלַי

דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת

כְּאוֹר כּוֹכָב שֶׁדָּעַךְ

עַד אֲנִי עַצְמִי אֵהָפֵךְ לְקַו אוֹר

מִתְקַשֵׁר וּמַמְשִׁיךְ.

כָּךְ אוֹרוֹת אֶל אוֹרוֹת,

נְהָרוֹת אֶל נְהָרוֹת בְּלֵיל הָאֵינְסוֹף,

וְיֵשׁ מִדַּלְדְּלִים עֲלוּבִים בְּאֵין מִי שֶׁיֹאחַז.

לְאָן אֱלֹהִים,

אֵי יָם אַהֲבָה יוֹשֵׁב עַל מִלֵּאת?

לַיְלָה, לַיְלָה,

מְכֻכַּב אִמּוֹת מֵתוֹת,

דּוֹפֵק וְלֹא נָח —