לוגו
הַשֵּׁמוֹת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

“ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה”.

וירבו הימים ויקרא האדם שמות גם לכל צמח האדמה ולכל דגי הים. וירבו הימים והדורות והאדם העמיק למטה – ויקרא שמות לכל אשר על הארץ ולכל אשר בתוך הארץ פנימה, לכל היסודות שחֻבּרו בה יחדו; המריא במרום ברוח דמיונו – ויקרא שמות למלאכים, וברוח בינתו – וישם שמות לכוכבים. למלאכים העדיף – וירבו השמות על המלאכים פי עשרה או פי מאה; ולכוכבים החסיר – וירבו הכוכבים הרבה יתר מאד על השמות; כי כן רוח הדמיון מגביה עוּף מרוח הבינה ואין מעצור לו בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים.

והכוכבים אשר לא נִקּבו בשמות התאוננו לפני האלהים ויאמרו: למה נגָרע אנחנו מכל צבא השמים והארץ להיותנו בני בלי שם? ויוצא אלהים במספר צבאם ויקרא להם בשמות. – וישובו ויאמרו: הן האדם לא ידע את שמותינו וכלֹא אנחנו בעיניו, או כי יכלול אותנו לקבוצות: עיש, כסיל וכימה, הדב הגדול, הדב הקטן, – שם אחד למאה ואחד לאלף; בעוד אשר כל צמח וכל רמש קט לבדו שֵׁם לו בספרתו: ועתה אם לא שֵׁם לנו בתוך בני האדם למה זה אנחנו?

ויאמר אלהים: הן אם ידע האדם את שמותיכם ואם לא ידע, הלוך ילך לאורכם – ומה לכם עוד? דעו לכם: טובים נותני אור בלי שם, מבעלי שם אשר לא יאירו.