כל הלילה היו מלאכי אלהים עולים ויורדים בסֻלם־בית־אל: עולים – להתיצב על האלהים במערכה ולשיר לו, כמשפט; ויורדים – לשמור על יעקב הישן שם, כאשר צוה אותם אלהים. עד בוא עת עלות השחר והמלאכים עלו אחד אחד השמימה וישארו אך שנים – מיכאל וגבריאל, היושבים ראשונה במלכות השמים. ויסֹכּו לו באברתם לשמרו מחית השדה, ויפיחו עליו ברוח־צח־שחקים מפני זלעפות המדבר, ויזילו על פניו מריח בָּשמי גן־עדן, להמתיק לו שנתו ולהראותו בחזון מחזות־נֹעם, חלומות־קסם, תחת מראות העצב והרֹגז אשר ישבע בהקיץ, וישירו לו, כאשר תעשינה האומנות לעוללי טפוחיהן, ויאמרו לאמר:

שְׁכַב, נוֹדֵד מִסְכֵּן, לִין בְּצֵל שַׁדַי,

נוּמָה, נָס מֵאָה אֶל דּוֹד…

עוֹד תִּרְאֶה תִּשְׂבַּע עָמָל לְמַדַּי,

אַךְ אַחֲרִיתְךָ תִּשְׂגֶה מְאֹד.

ויהי בהיות הבקר ויעקב עודנו ישן והנה ה' נצב עליו. אז עלו גם שני המלאכים האלה לשום משטרם בצבא המרום עד שוב ה לשבת על כסא כבודו. המה עולים בסלם וגבריאל אמר אל מיכאל לאמר: – מיכאל אחי, אשאלך והודיעני: מדוע ככה יקר יעקב בעיני ה' עד אשר צוה עליו מלאכיו לשמרו בדרך ועד אשר, באחרונה, פקד אותו גם הוא בכבודו. הן הוא לא הורה את העם דעת אלהים כאברהם וכיצחק; אולי רבה חכמתו מחכמת אברהם, אשר לא למד מפי הורים ומורים כמהו, גם עתה הנה ישב לו ארבע עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר ויגרע אליו עוד תעלומות חכמה; אך הן הוא יצפון לו תושיה ולא ישים פניו להפיץ מעינותיו חוצה: והלא טוב מסכן הנותן חלק לאחרים מן המעט אשר השיגה ידו, מעשיר רב־אוצרות אשר יסתיר הונו בסתר אהלו ואין לזרים עמו?

ויאמר אליו מיכאל: – הן לא כמונו כבני האדם, שהמה רבים מחסורים להם בכל אשר יפנו ובאין עוזר ותומך להקל מעליהם לא יוכלו לעשות לאחרים. לאברהם היתה אשה, עזר כנגדו, עליה השליך יהבו והיא כלכלתהו; וכי רָוח לו בבית, יכול להַפנות לבבו החוצה, לצאת ולבא באנשים, לאצול מן הרוח אשר עליו על כל סביביו. ויעקב בגפו יבא ובגפו יצא, עני נודד ממקומו שבע־רֹגז ושבע עמל, הוא יזיד לו נזיד והוא יערוך יצועו (ויצועו, כאשר אתה רואה, אבנים מאבני המקום!), ומכל סביביו אין פוקד אותו ואין פונה אליו (כי כן דרך בני האדם: איש לדרכו ואיש לבצעו; קרובים המה למקומותם איש אל אחיו ורחוקים בלבותם כרחוק שמים מארץ): ההוא יורה? ההוא ימצא את לבו ואת עתו להפיק רצון לרחוק ולקרוב, ללמד דעת את העם? והן גם אברהם התכנס אל גבולו אחרי מות אשתו, עזרו ומשענתו, ויחדל לעבור בארץ ולעבוד עבודתו לרבים כקדם.

ויאמר גבריאל: וכי יבנה לו יעקב בית ובא אל המנוחה – הילך בדרכי אבותיו לשפוך את רוחו על עם הארץ? הן לוחות השמים, אשר עליהם כתובים עתידות כל איש וכל עם, לא כן יגידו. ויען מיכאל ויאמר: – הדרך אחת היא לאנשי־רוח? דור דור ודרכיו. דור הולך הביע רוחו לגוים בלשונם, עיניו ולבו היו אל החוץ ובביתו רבה המכשלה; ודור יבא ידבר אל בניו בלשון עמו, ייצק רוחו על זרעו וברכתו על צאצאיו. אברהם ויצחק למדו דעת את העם ומבניהם יצאו ויהיו סורי הגפן נכריה; ויעקב ישקוד וישמור על ילדיו לחנוך להם על פי דרכו והיו כלם נאמנים לדגל אבות, כלם דבקים בעמם הם וצאצאיהם אחריהם לדורותם.

והלא טוב לחזק יתדות האהל אשר לא ימוט, מהרחיב יריעותיו חוצה ותחתיו יאכל הרקב?