(ישעיה מ‘, ו’)

נַפְשִׁי קֹדֶרֶת; אַךְ קִרְבָּהּ לִפְעָמִים

כַּבָּרָק בֶּעָנָן הָאֵשׁ תִּתְלַקֵּחַ,

אַחֲרֶיהָ כִלְיוֹתַי – כְּקוֹלוֹת הָרְעָמִים –

קוֹל חָזָק, קוֹל עֹז, יְפַלֵּחַ.

וּבְתוֹכוֹ יִשָּׁמַע קוֹל גַּעֲרַת תּוֹכֵחָה:

– "מַדּוּעַ נֶאֱלַמְתָּ, אֵין קוֹלוֹת נִשְׁמָעִים,

הַמְעַט הוּא הַבּוּז? חֲסָר שֶׁבֶר, חֲשֵׁכָה?

וְאֵל הַמַּכְאוֹבִים, הַפְּגָעִים.

וְדִמְעוֹת הָעַיִן וְזַעֲקוֹת הַשְּׁבָרִים,

וְזֹאת הָאֲנָחָה וּנְדוּדִים וָעֶצֶב

הַהֹמִים הַשּׁוֹטְפִים מִכָּל הָעֲבָרִים

כַּיָּם לִבְלִי תַכְלִית וָקֶצֶב?

הָהּ, זִכְרָה רִאשׁוֹנוֹת: עֵת קוֹלוֹת אַדִּירִים

בְּשָׁאוֹן הִתְרוֹצְצוּ עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים,

בְּלִי־מַעֲצָר בְּלִי־הֶרֶף כְּמַיִם כַּבִּירִים,

וַיֵּלְכוּ בָעֹז וּמֵישָׁרִים.

וּכְחֹפֶשׁ הַמֶּרְחָק עַל חֶלְקַת הַכָּרִים

– שֶׁשָּׁם בָּרִאשׁוֹנָה שִׁירֶיךָ נִשְׁמָעוּ –,

מִתַּחַת לְיָדְךָ עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים

כֵּן חָפְשִׁים חָמָרוּ, הָמָיוּ.

עַל שִׂמְחַת אֲחֵרִים, עַל דִּמְעָה נָכְרִיָּה

שׁוֹרַרְתָּ… קוֹנַנְתָּ… וּלְעֵינְךָ, לִקְרָאתְךָ

אַחֶיךָ, אַחֶיךָ… וְשִׁירְךָ – דּוּמִיָּה…

אֵין תְּפִלָּה, אֵין קְלָלָה עַל שְׂפָתְךָ!"…

– הָהּ, חֶבְלִי כְּחֶבְלֵךְ, בַּת עַמִּי הַיְקָרָה:

עֲיָם רוּחַ עֹז וַאֲסוּרוֹת כְּנָפַיִם…

הָעַיִן יוֹקֶדֶת, הַנֶּפֶשׁ נִשְׂעָרָה;

אַךְ רִפְיוֹן בֶּן־בּוּז בַּיָּדַיִם…

הַאוּכַל בַּשִּׁירָה פְּגָעַיִךְ הַבִּיעַ?…

וּשְׂמָחוֹת אֲהָהּ! אַךְ מְעַטּוֹת בַּשְּׁעָרִים,

הַמֵּיתָר הָאֶחָד קוֹל שָׂשׂוֹן יַשְׁמִיעַ,

הַשֵּׁנִי יִנָּתֵק לִגְזָרִים!…

אַל שִׁירָה!… הַשִּׁירָה לֹא תוּכַל הַבִּיעַ

כִּיד־עַבְדּוּת עוֹלָמִים, מַתְּלָאָה וּמְשֹׁאָה –

כִּבְדִמְעָה רַק אַחַת לֹא נוּכַל נַשְׁקִיעַ

שַׁלְהֶבֶת הַמְּדוּרָה בַּסֹּעָה!…