… שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם…

(יהושע י' י"ב)¹

"הַשֶּׁמֶשׁ מְגָרֵשׁ אוֹר יוֹם מֵאַפְסָיִם

וִיְפָרֵשׂ כַּמָּוֶת עֲלָטָה אֲיֻמָּה,

דֹּם נָא הַשֶּׁמֶשׁ, בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם.

אַל תִּכְבֶּה!… – הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּזְעוּמָה!..

תְּנָה לִי אוֹר יוֹם, אַל תִּמְנַע קַרְנָיִם,

עוֹד אָחוּשׁ בְּקִרְבִּי עֹז רוּחַ עֲצוּמָה…

דֹּם נָא, הַשֶּׁמֶשׁ, בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם,

עָמְדָה, הָאִירָה אֶת דַּרְכִּי הַזְעוּמָה!"

כֵּן קְרִיאַת הַגִּבּוֹר יְהוֹשֻׁעַ נִשְׁמָעָה.

צִבְאוֹתָיו בְּרֶגֶשׁ לוֹ הִטּוּ אָזְנַיִם,

לִפְנֵיהֶם עֲרָבָה בְּלִי־חֹק הִשְׂתָּרָעָה –

וַתּוֹפַע הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם…

וַיֹּאחַז אֶת דַּרְכּוֹ – וְאוֹיְבָיו נָפֹצוּ…

צֵל לַיִל מִלְּפָנָיו בְּפַחַד בּוֹרֵחַ…

אָז קַוֵּי נִצָּחוֹן עַל רֹאשׁוֹ נוֹצֵצוּ,

וְאוֹר חָדָשׁ, אוֹר יָקָר, מִסָּבִיב זוֹרֵחַ.