והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדל ובאו
האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים
והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.
(ישעיה כ“ז, י”ג)
אָחִי! הֲתִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, קוֹל תְּרוּעָה?
מָה אֵלֶּה? הַגִּידָה! הַיְפַקְּדוּ חֲיָלִים?
הֲתַבְרִיק הַחֶרֶב? יָנוּעוּ הַדְּגָלִים?
הָרִיעָה בְכֹחַ, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!
הִתְחַזְקוּ, עֲיֵפִים, חֵלְכָּאִים,
הִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר, נִדְכָּאִים,
הָרִיעָה, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!
הַגְבִּירוּ חֲיָלִים, אֻמְלָלִים,
הִתְפַּתְּחוּ, הָסִירוּ הַכְּבָלִים…
הִתְחַזְקוּ, רְעֵבִים, הִתְחַזְקוּ, עֲרֻמִּים,
הִתְחַדְּשִׁי, אֻמָּתִי, כַּנֶּשֶׁר עֲלוּמִים,
הָרִיעָה, הָרִיעָה, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!
אַךְ אַיֵּה, אֻמָּתִי, הַחֶרֶב, הַדְּגָלִים?
אֵי עֹדְרֵי מַעֲרָכָה, גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים?
– “אִישׁ בַּעַר” – יַעֲנוּנִי – "וּמְדַבֵּר הֲבָלִים!
מַה תִּשְׁאַל לַחֶרֶב? מַה תִּדְרשׁ לַדְּגָלִים?
רַק צַלְמֵי בַלָּהוֹת
רַק רוּחוֹת הָרָעוֹת
עַל־פִּי הַקַּבָּלָה, נַבְרִיחַ מִלְּבָבוֹת,
לֹא נֵצֵא מַעֲרָכָה, לֹא דָמִים נִשְׁפֹּכָה,
בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה – כְּמַעֲשֵׂה הָאָבוֹת –
בַּקָּמִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה נַעֲרֹכָה"…
* * *
בְּלַהַב קִפָּאוֹן הַמְּנֹרוֹת יָאִירוּ
וְקוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר חֲיָלִים יַגְבִּירוּ,
וְהָלְאָה יִנָּשְׂאוּ אֶל גַּלֵּי שִׁמָּמוֹן,
אֶל בְּקָּעוֹת נִשְׁכָּחוֹת וּקְבָרִים נֶעֱלָמִים.
וּלְקוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר יָקִיצוּ בֶהָמוֹן
גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל מִדֹּרוֹת עוֹלָמִים,
הַשְּׁכוּנֵי בַקְּבָרִים וּבְחֶשְׁכַת אֲדָמָה,
וְיַעֲלוּ מַחֲנַיִם עֲרוּכֵי מִלְחָמָה…
אַךְ פִּתְאֹם בְּתוּגָה וּבְיִלְלַת שֶׁבֶר
מִתִּקְוָה נִכְזֶבֶת יָשׁוּבוּ לַקֶּבֶר…
לֹא אֶתְכֶם קָרָאנוּ, מְחִישֵׁי יְשׁוּעָה,
לֹא אֶתְכֶם עוֹרַרְנוּ בַּתְּקִיעָה, בַּתְּרוּעָה!…
מִסֵּבֶל הָעַבְדוּת, מִתִּגְרַת הַתְּלָאוֹת,
בְּנֶפֶשׁ הָאֻמָּה לְקַנֵּן הוֹאִילוּ
כָּל צַלְמֵי בַלָּהוֹת
כָּל רוּחוֹת הָרָעוֹת;
שָׁם פָּרוּ, שָׁם שָׁרְצוּ, שָׁם אֵימָה הִפִּילוּ,
בַּדַּעַת, בַּטַּעַם אֶת רַעֲלָם הִטִּילוּ.
רַק אוֹתָם בַּשּׁוֹפָר נַבְרִיחַ בְּלִי אֵימָה,
בַּשָּׂטָן וּקְהָלוֹ בְּלִי־חָת נִלָּחֵמָה…