(מתתיהו)
(חשמונאים א' ב')
הַסָּאָה נִמְלָאָה…
– "בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת
יֵילִילוּ, יִבְכָּיוּ מִמִּשְׁפַּט אֵל גְּמוּלוֹת…
עוֹלָלִים יִתְנַפְּלוּ אֶל לִבּוֹת אִמּוֹתָם
וְיַשְׂחוּ וְיַמְסוּ הַלֵּב בְּדִמְעוֹתָם,
וּזְקֵנִים יְכַסּוּ בָאֵפֶר רָאשֵׁיהֶם
וְשַׂקִּים יָשִׂימוּ לִכְסוּת עַל מָתְנֵיהֶם…
לֹא זְמִירַת הַחֲלִילִים, לֹא שִׁירַת הַנְּבָלִים,
רַק צְוָחוֹת וּצְעָקוֹת מִבֹּשֶׁת וּנְבָלָה
וּתְלוּנוֹת עֲשׁוּקִים וְקִינַת נֶחְבָּלִים
וְקוֹל רַב טַבָּחִים וְשֵׁבֶט חַבָּלָה
וְרַעַשׁ מֶרְכָּבוֹת וְלַעַג רְשָׁעִים
יָעִירוּ הַהֵד בֵּין נְקִיקֵי הַסְּלָעִים;
וְהָלְאָה יִנָּשְׂאוּ אֶל עָרִים, אֶל זָרִים,
מִשַּׁדְמוֹת יְהוּדָה, מִמְּרומֵי הֶהָרִים"…
הַסָּאָה נִמְלָאָה!…
כַּעֲנָנִים נֶעֱרָמוּ
כָּל צִבְאוֹת אַנְטִיוּכֶס עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ,
לִפְנֵיהֶם הִתְהַלְּכוּ אֲבַדּוֹן וָקָרֶץ,
אַחֲרֵיהֶם דְּמֵי־אָדָם כַּנְּחָלִים זָרָמוּ…
וּבְעָבְרָם – וְנֶהֶפְּכָה לְשִׁמֲמוֹת צִיָּה
מִקָּצֶה לַקָּצֶה כָּל אַדְמַת מֹרִיָּה:
נָשַׁמּוּ הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּרָכָה הֵפִיקוּ,
שֶׁרְסִיסֵי טַל אוֹרוֹת עֲלֵיהֶם הִבְרִיקוּ
וְשִׁבֲּלֵי שׂבַע – שֶׁזָהָב הֵרִיקוּ.
נָשַׁמּוּ הַבְּקָעוֹת, שָׁם שִׁירִים נִשְׁמָעוּ,
שָׁם נְעָרִים עַלִּיזִים כַּאֲרָזִים מֻצָּקִים
וּנְעָרוֹת עֲדִינוֹת – שׁוֹשַׁנּוֹת עֲמָקִים –
בְּנֶפֶשׁ צֹהֶלֶת בִּמְחוֹלוֹת יָצָאוּ…
אֵיךְ פִּתְאֹם נְבַלְתֶּן, שׁוֹשַׁנּוֹת נֶהְדָּרוֹת?
אֵיךְ פִּתְאֹם נִדְמִיתֶם, הַמְזַמְּרִים בַּיְּעָרוֹת?
אֵי כְבוֹדְךָ, הַמִּקְדָּש, תִּפְאֶרֶת מַמְלָכָה?
אֵי בְשַׂר הַקָּרְבָּנוֹת? אֵי עֶשֶׁן מַעֲרָכָה?…
הַסָּאָה נִמְלָאָה!…
בְּרֶגֶל נֶאֱלַחַת
בְּמִקְדַּשׁ הָאֵל צִיר אַנְטְיוּכֶס הִתְיַצֵב…
וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת
שׁוֹמֵעַ אֶל דִּבְרֵי הַנִּרְגָּן הַמְחַצֵּב
לֶהָבוֹת:
– "תּוֹרַתְכֶם הָפֵרוּ וּשְׁכָחוּ,
וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ זִבְחֵיכֶם תִּשְׁלָחוּ,
הִכָּנְעוּ לְאֵלַי, גַּם זָקֵן גַּם נָעַר,
אָז חֶרֶב בְּנֵי יָוָן אָשִׁיבָה לַתָּעַר.
הַקְשִׁיבָה, יִשְׂרָאֵל! הִנָּצֵל כַּצֶּבִי
מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, לִגְאֻלָּה מִשֶּׁבִי.
הַכְנִיעוּ, הַכְנִיעוּ לְפָנַי רָאשֵׁיכֶם
וְשָׁלוֹם וּמְנוּחָה אָז אֶתְּנָה לִפְנֵיכֶם!"
וַיֵּצֵא מְנָאֵץ מִבֵּין הַנִּקְהָלִים
וַיִּגַּשׁ אֶל מִזְבַּח הָאֵל וַיִּשְׁתָּחוּ…
וְקָרְבָּן לֹא טָהוֹר שָׁם יָדָיו עָרָכוּ…
וּצְעִירִים נִדְכָּאִים וּזְקֵנִים אֻמְלָלִים
כֻּלָּמוֹ בְעֶצֶב עַל בֶּרֶךְ כָּרָעוּ,
אֶת טֻמְאַת הַקֹּדֶשׁ עֵינֵיהֶם עֵת רָאוּ…
הָאוֹיְבִים מִסָּבִיב כַּפַּיִם מָחָאוּ
וּשְׁרִיקוֹת קִיקָלוֹן בַּקֹּדֶשׁ נִשְׁמָעוּ…
אַךְ מִי הַיָּשִׁישׁ הַצֹּעֶה בְרָב כֹּחַ!?..
בְּקֶרֶב עֵינֵיהוּ אֵשׁ תִּקְדַּח קָדֹחַ?…
כְּאַרְיֵה – אֶל אוֹיְבָיו גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה,
בְּלִי מָגוֹר וָחִיל וּבִזְרֹעַ חֲשׂוּפָה,
חִישׁ נֶחְפַּז וַיַּעַל עַל כֶּבֶשׂ הַבָּמָה…
וַתַּבְרֵק כַּבָּרָק הַחֶרֶב הַשְׁלוּפָה…
וַיִּפֹּל הַמְנָאֵץ מִתִּגְרַת יָדֵהוּ
וּפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הֶאְדִּימוּ דָמֵיהוּ…
גִּבּוֹרֵי הָאוֹיְבִים הִתְפַּלְּצוּ, חָרָדוּ,
מִפַּחַד הַיָּשִׁישׁ הִתְחַמְּקוּ, נָדָדוּ…
כְּפֶתֶּן מִתְהַפֵּךְ, מִתְפַּתֵּל מִתַּחַת
לְפַרְסוֹת הַשֶּׁנְהָב – כֵּן שַׂר הַמִּלְחָמָה
הִתְרוֹצֵץ, הִתְנוֹדֵד וְנָע וְאֵין נַחַת…
וְקוֹל מַתִּתְיָהוּ הַקּוֹרֵא לִנְקָמָה
יִנָּשֵׂא בְשָׁאוֹן כְּהֶמְיַת הַסַּעַר,
בְּמֶרְחַב עֲרָבָה, וּכְרַעַם בַּיַּעַר: –
– "יְיָ גֹּאֲלֵנוּ, אַל נֶחֱרַד נִבָּהֵל,
צְאוּ בְּעִקְבוֹתַי, גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!"…
וַיְהִי זֶה הָרַעַם כִּמְבַשֵּׁר בָּאָרֶץ
אֶת זְוָעַת הַמַּכְבִּים הַנְּכוֹנָה הִתְפָּרֶץ…