בְּיָדָהּ הָרַכָּה וּלְבָנָה, בַּת־רוֹמָא

עַל גִּלְיוֹן מְגִלָּה יְשָׁנָה הֶרְאָתָה

לְיָשִׁישׁ דַּל פָּנִים וְנָבוֹן, וּבְלַעַג

אָמָרָה: “מֶה הָיָה מִתְעוֹלֵל יֻפִּטֶּר

מְשַׁלַּח הַבְּרָקִים וּרְעָמִים – לֹא אֵדַע;

אַךְ, רַבִּי, הֵן גַּם לֵאלֹהֶיךָ, אֵל צְבָאוֹת,

אֵל נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד הָאָרֶץ,

לֹא נָאֶה הִתְנַפֵּל עַל אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה

וְלִגְנֹב מִגֵּווֹ אֶת אַחַת הַצְּלָעוֹת

שֶׁיָּדוֹ, יַד שַׁדַּי, מֵעָפָר יְצָרָהּ…

וּלְבַד זֹאת, הוֹי לִגְנֹב בַּשֵּׁנָה… בַּשֵּׁנָה"…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ עַל בְּתוּלַת בַּת־רוֹמָא

– מוֹשֶׁלֶת מַמְלָכוֹת – הַיָּפָה, וַיַּעֲבֹר

שְׂחֹק עַנְוָה וּנְהָרָה בִּיעָף עַל שִׂפְתוֹתָיו

וַיֹּאמַר: “לֵיל אֶחָד בָּא גַנָּב אֶל בֵּיתִי

וַיִּגְנֹב מְנוֹרָתִי – הִיא מְנוֹרַת הַבַּרְזֶל

הַיְשָׁנָה, וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ – הוֹי שׁוֹדֵד! –

וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ נַבְרֶשֶׁת עֲשׂוּיָה

מִזָהָב"…

         “אַךְ, רַבִּי!”…

             … מִזָהָב וָכֶתֶם

וּמְלֵאָה סַפִּירִים מַרְהִיבֵי עֵינַיִם!”

“הוֹי, רַבִּי, – קָרָאָה – עוֹד שׁוֹדֵד תְּכַנֵּהוּ?

הַאֻמְנָם יֵאָמֵר לְנָדִיב בְּלִיַּעַל?

הֵן תַּחַת הַבַּרְזֶל"… עוֹד דְּבָרָהּ לֹא כִלְּתָה

וּפִתְאֹם – וּפְנֵי הַבַּת רוֹמָא, הַצַּחִים

מֵחָלָב, הֶאְדִּימוּ כַתּוֹלָע מִכְּלִמָּה…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ הַנָּבוֹן בְּעֹנֶג

עַל אֹדֶם הַכְּלִמָּה הַמְכַסֶּה פָנֶיהָ,

וַיִּכֹּף אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן כַּשֶׁלֶג

וַיִּשַּׁק אֶת דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַקְּדֹשָׁה…