(מֻגש לעובדי האדמה בארץ ישראל).

הלך ילך ובכה נושא משך הזרע

בוא יבא ברנה נושא אלמותיו.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת גְּרָפוּכֶם, שְׁטָפוּכֶם אָז גַּלֵּי הַפְּגָעִים

מֵאֶרֶץ מוֹלֶדֶת יְקָרָה.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וַאֲרֶשֶׁת גַּם אַחַת אָז פִּינוּ הִשְׁמִיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְצָרָה.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת נְשָׂאתֶם רַגְלֵיכֶם חֹף צִיָּה וּסְלָעִים

שְׂאֵת כָּל יַד עָמָל וָשֶׁבֶר.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וּלְכֻלָּנוּ בִּטָּחוֹן גַּם אֶחָד הִבִּיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְסֶבֶר.

אֲהָהּ! כִּי לֹא חֹנַנְתִּי מֵאֵל הַמַּעֲרָכָה

בְּיָדַיִם אֱמוּנוֹת לְחֶרֶב, לִמְלָאכָה.

שִׁירָתִי לִי חֶרֶב גַּם צִנָּה,

בְּשִׁירָתִי בָעֹז חֶזְיוֹן לִבְּכֶם אֶשְׁפּכָה,

כָּל עשֶׁק וּמְרוּצָה וָאֵיד אֶעֱרֹכָה,

כָּל תִּקְוָה, הִגָּיוֹן וּתְחִנָּה.

בַּאֲשֶׁר לֹא נִכְנַעְתֶּם בָּרְגָעִים הָהֵמָּה

תַּחַת סֵבֶל הַצָּרָה וּמֻטַּת מַשְׂטֵמָה

עָדֵיכֶם הִגִּיעָה בַשְּׁעָרִים,

וּלְמִלְחָמָה וּלְעָמָל בְּמַחְסוֹר וּפְגָעִים

אַךְ בַּתִּקְוָה הַטּוֹבָה לַיָּמִים הַבָּאִים

הֶעֱלִיתֶם אֶבְרַתְכֶם כַּנְּשָׁרִים.

עוֹד דּוֹר נוֹלָד הוּא יִקְרָא בַּיָּמִים הַבָּאִים

אֶת הַקּוֹרוֹת בַּסֵּפֶר, אֶת קוֹרוֹת הַפְּגָעִים.

וְדַרְכְּכֶם בָּהּ שְׁפַכְתֶּם כַּתַּנִּים

אֶגְלֵי דֶמַע מֵעַיִן בְּתוּגָה בְּלִי־סָרָה,

עוֹד תְּפֹאָר בֶּחָרוּץ וִירַקְרַק תִּפְאָרָה

וּפְרָחִים, דּוּדָאִים, שׁוֹשַׁנִּים…