(שמות י“ד ט”ו; מיכה ב' י').
וּבְהִירוֹת עֵינַיִם, וּמְהִירוֹת רַגְלַים,
גַּם שָׁלֵם הַפֶּלֶךְ… בְּפֶתַח עֵינַיִם
מַדּוּעַ זֶה, עַמִּי, כָּאוֹבֵד עָמַדְתָּ,
וְרֹאשְׁךָ, רֹאשׁ שֵׂיבָה, לָאָרֶץ הוֹרַדְתָּ?
לֹא גַלְמוּד הִנֶּךָ: וּפְקַח נָא עֵינֶיךָ,
מִסָּבִיב הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ בָנֶיךָ,
אֵלֶיךָ, אֵלֶיךָ לִבָּתָם דּוֹמֵמָה,
בִּכְתֹב דּוֹרוֹתֶיךָ – סַפְּרֵם גַּם הֵמָּה.
וּמִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,
שָׂא רַגְלְךָ וָלֵכָה!
רַגְלְךָ שָׂא־נָא, וּלְכָה־נָּא וּלְכָה־נָּא,
בְּלִוְיַת קוֹל שִׁירָה יְשָׁנָה, יְשָׁנָה.
כִּי יִקְרְאוּ אוֹתְךָ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים,
“הִתְעוֹרֵר” יְשַׁוְּעוּ רְעָמִים נוֹרָאִים.
וְסוּפָה סֹעֶרֶת, מִסָּבִיב שׂרֶרֶת,
שִׁיר כָּבוֹד וּתְהִלָּה עַל אֹזֶן שֹׁרֶרֶת;
וּלְהֶמְיַת הָרְעָמִים וַעֲנָנָה הַזְּעוּמָה
לַקְּרִיאָה הַקְּדוֹשָׁה, לַקְּרִיאָה עֲצוּמָה, –
מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,
עַם יָשִׁישׁ חֵלֵכָה, קוּמָה וָלֵכָה:
קוּמָה וָלֵכָה!