לוגו
הַקְרָב הָאַחֲרוֹן
תרגום: יעקב קפלן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(שמואל א' כ"ח)


הַכֹּל עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה:

סְדוּרִים יָפֶה וּמְכֻוָּנִים,

טוּרֵי רֶכֶב הִתְלַכָּדוּ,

עִם שֶׁנְהַבִּים מְיֻזָּנִים.


מַפְרְקוֹתָם הַמְסֻבָּלוֹת

עֹמְשׂת צְרִיחֵי־הַקַּלָּעִים,

מָה אֲיֻמִּים הֵם הַצְּרִיחִים,

חַדְרֵי־מָוֶת, מַטְבְּחָיִם!


אַחֲרֵי כֵן – פָּרָשִׁים, גְּמַלִּים,

וְאַחֲרֵיהֶם – סָרֵי פָנִים

חֵיל הָרַגְלַיִם יַעֲבֹרוּ

חוֹצֵץ כֻּלָּם – וּמוּכָנִים!


תְּשֻׁאוֹת מְלֵאִים הַגֵּאָיוֹת,

הַר וָיַעַר כַּמֶּרְקָחָה…

עֵינֵי צְבָא יִשְׂרָאֵל כָּלוּ

רְאוֹת פְּנֵי שָׁאוּל בַּמַּעֲרָכָה.


כְּבָר הֵבִיאוּ הָעֲבָדִים

אֶת סוּסֵהוּ אֶל סֻכָּתוֹ,

וַיַּשְׁמִיעַ הוֹד נַחֲרָתוֹ

וַיָּנִיעַ אֶת רַעְמָתוֹ,


וּמִתַּחַת פַּרְסוֹת רַגְלָיו

תִּמְרַת אָבָק הִתְנַשָּׂאָה…

פְּעָמִים רַבּוֹת עָלָיו רָנוּ

חִצֵּי אוֹיֵב – אַךְ לָרָעָה


בּוֹ לֹא נָגְעוּ… וּמִלְחָמָה

כִּי יָרִיחַ – אֵין מַרְגּוֹעַ

עוֹד לְרוּחוֹ… אַךְ הַיְרִיעָה

עַל הַסֻּכָּה לֹא תִנּוֹעַ.


שָׁם, מִבַּעַד לִירִיעַת רִקְמָה

וּמַרְבַדִּים הַנֶּהְדָּרִים,

שָׁם מֵאָז הַבֹּקֶר יוֹשֵׁב

שָׁאוּל נוּגֶה בֵּין הַשָּׂרִים


רֹאֵי פָנָיו… אַחַר, פָּקַד

עַל הַשָּׂרִים כִּי יֵצֵאוּ,

וַיִּשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ

לָשִׂים עָלָיו כְּלִי־נִשְׁקֵהוּ.


אַךְ מַדּוּעַ יִתְמַהְמֵהַּ?

אוּלַי יֵין הַשְּׁתִי לֹא כָלָה?

אוֹ יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ

וּמִלְחַמְתּוֹ שָׁכַח כָּלָה?


* * *


לֹא עַל כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת מֶסֶךְ,

לֹא בִמְנוּחָה עַל הַמִּטָּה

וּבִזְרוֹעוֹת תְּנוּמַת־נַחַת

אֶת רָאשֵׁהוּ שָׁאוּל הִטָּה.


כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא הִתְעַצֵּב

כָּכָה שָׁאוּל אֶל לִבָּתוֹ,

לֹא הִתְנוֹדֵד כֹּה רוּחֵהוּ

בְּלִי־הֲפוּגָה מִתּוּגָתוֹ


כְּמוֹ הַפַּעַם בַּמַּעֲרָכָה…

עַל הַשְּׂמִיכָה הַנֶּהְדֶּרֶת

לִפְנֵי צְרוֹר גִּלְיוֹנוֹת גֹּמֶא –

נְטוּיָה עֵינוֹ הַקֹּדֶרֶת;


אַךְ בַּת עֵינוֹ הַקֹּדֶרֶת

אֵינָה רֹאָה הַגִּלְיוֹנוֹת

עִם הַקַּוִּים עִם הַמְּחֻקֶּה…

כּוֹס הַמְּצוּקוֹת, כּוֹס הַיְגוֹנוֹת


עַד גְּדוֹתֶיהָ כְּבָר נִמְלָאָה…

וַיֵּאָנַח… “רַב לִי” – קָרָא –

"אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין מַשְׁעֵנָה,

דַּרְכִּי, דַּרְכִּי כְּבָר נִסְתָּרָה!…


שְׁמוֹנַת עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת הֶעָמָל,

שְׁמוֹנַת עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת הַתּוּגָה,

וַחֲרָדָה עַד אֵין קֵצֶה

וַעֲבוֹדָה בְּלִי־הֲפוּגָה –


הַכֹּל נִשְׁכָּח, אָבַד זִכְרָם…

שָׁוְא בַּמִּשְׁכָּן הִתְפַּלַּלְתִּי

וּבָאוּרִים לִי שָׁאַלְתִּי.

שְׁמוֹעַ מַעֲנֶה שָׁוְא יִחָלְתִּי.


מִן הַלְּבוֹנָה הָעֲשֵׁנָה

תִּמְרוֹת עָשָׁן הִתְאַבָּכוּ…

מִן הַחשֶׁן אוֹר קִפָּאוֹן

הָאֲבָנִים לִי שָׁלָחוּ.


וַתַּחְשֵׁכְנָה וַתְּעַוֵּרְנָה

אֶת בַּת עֵינִי הַקֹּדֵרָה…

וּמִנֶּגֶד – הַמַּקְהֵלָה

אֶת שִׁירֶיהָ מַר שֹׁרֵרָה.


וַיַּכְנִיעַ קוֹל שִׁירֶיהָ

אֶת תְּפִלָּתִי הַנִּלְהֶבֶת:

גַּם תַּנְחֻמִים לֹא הֵבִיאוּ

אֶל לִבָּתִי הַכֹּאֶבֶת.


רַק בַּלָּהָה, רַק צַלְמָוֶת

עִם עֲרָפֶל בִּי הִצִּיעוּ…

– “אֵל לֹא שָׁעָה לִתְפִלָּתְךָ” –

שִׂפְתֵי כֹהֵן לִי הִבִּיעוּ.


וּמַדּוּעַ?… לִפְנֵי אֵלִי

מֶה חָטָאתִי, מַה פָּשַׁעְתִּי? –

אוּלָם־רַב לִי! – אִם מִשַּׁחַק

מַעֲנֶה נָכוֹן לֹא שָׁמַעְתִּי –


לִי תַּנְחֻמוֹת אֲבַקֵּשָׁה

בָּאֵיתָנִים שֶׁמִּתַּחַת…

קוּמוּ, רוּחוֹת, מִקִּבְרֵיכֶם,

קוּמוּ עִזְבוּ אֶת הַשַּׁחַת!"…


– "הוֹי, עֲבָדַי, בֹּאוּ הֵנָּה!

בַּקְשׁוּ נָא, אֵלַי הַגִּישׁוּ

אִישׁ גְּלוּי־עַיִן, חֹזֶה, קוֹסֵם

אוֹ יִדְעוֹנִי… הוֹי, הָחִישׁוּ!"…


– הוֹד מַלְכוּתְךָ! – עָנוּ אוֹתוֹ –

אֶת פְּקֻדָּתְךָ מַלְאוֹת חַשְׁנוּ,

וּמְכַשֵּׁפָה עִם יִדְעוֹנִי

מִן הָאָרֶץ כְּבָר גֵּרַשְׁנוּ…


רַק בְּעִיר עֵין־דּוֹר נִשְׁאֲרָה

אַחַת… כָּל הָעָם אֲהֵבָהּ…

שָׁם עוֹד עַתָּה הִיא ישֶׁבֶת

בְּלִי כָל מַחְסוֹר, שְׁקֵטָה, שְׁלֵוָה"…


– “לָכֵן, עֵינָה־דוֹר הָחִישׁוּ!”…

עַל סוּסֵהוּ שָׁאוּל עָלָה.

עֵינָה דוֹר הַסּוּס הִשְׂתָּעֵר

וַיִּתְפָּרֵץ הָלְאָה הָלְאָה…


* * *


לֹא עַמּוּדִים תְּפוּשֵׂי־זָהָב,

גַּם לא תִקְרַת צִצִּים נָאִים,

לֹא יְרִיעוֹת חֲטוּבוֹת אֵטוּן

גַּם לֹא מִקְטָר רֵיחַ נָעִים


פָּגַשׁ שָׁם בִּנְוֵה הַשָּׁלוֹם,

גַּם הַקָּרֹב שְׁכַן הַבְּקָעוֹת,

גַּם הַבָּא מִמְּעוֹן מֶרְחַקִּים,

עֵת עֲבָרוֹ נַחַל תְּלָאוֹת;


לֹא בְשַׂר כְּבָשִׂים לַקָּרְבָּנוֹת

גַּם לֹא שֶׁמֶן מֵפִיץ רֵיחַ –

עַל הַדְּבָרִים הַנִּחֻמִים

הֵבִיא אִתּוֹ הָאֹרֵחַ;


לֹא בְרֶגֶל מִתְנוֹדֶדֶת,

לֹא בַחֲרָדָה וּבַלָּהָה

אֶל הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה

בָּא הָאִישׁ בְּיוֹם מַתְּלָאָה.


עַל מְזוּזוֹת פֶּתַח בֵּיתָהּ

בֶּטַח דָּפַק כָּל אֹרֵחַ,

גַּם לֶעָשִׁיר גַּם לֶעָנִי,

דֶּלֶת בֵּיתָהּ תִּפָּתֵחַ.


שָׁם יוֹשֶׁבֶת יוֹם וָלַיְלָה

הָעֲנִיָּה – וַעֲמֵלָה,

וּבִנְדִיבוֹת טֹהַר נֶפֶשׁ

פְּנֵי כָל אִישׁ בְּחֵן קִבֵּלָה.


וּבָעָם הִבִּיעוּ לֵאמֹר:

"לוּ אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ שָׁחָה

וּמִמָּרוֹם, מֵאֱלוֹהַּ

נֶפֶשׁ אִשָּׁה זוּ נִדָּחָה,


אַךְ מָה רַבּוֹת מֶה עֲצֻמוֹת

הַתּוֹחֶלֶת, הַתַּנְחֻמוֹת,

אֲשֶׁר תָּבִיא בִדְבָרֶיהָ

אֶל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲגוּמוֹת.


בְּעַצֶּבֶת יָבֹא אֻמְלָל

וּבְתוֹחֶלֶת יָשׁוּב בֵּיתוֹ;

לוּ חֵטְא חָטְאָה לַשָּׁמַיִם

אֵל הַסְּלִיחוֹת יִשָּׂא אוֹתוֹ"…


* * *


אָתָא לַיִל, עֵת הַמּוֹשֵׁל

אֶל הָעִיר עֵין־דּוֹר הִגִּיעַ…

בְּעַצֶּבֶת וּבִרְעָדָה

בָּא הַבַּיְתָה… וַיַּבִּיעַ


אֶל הָאִשָּׁה: – "אָזְנַי לָקְחוּ

כִּי רַב כֹּחֵךְ לַחְבֹּר חָבֶר,

וּבִשְׂפָתֵךְ הַשַּׁלֶּטֶת

תַּעֲלִי מֵתִים שֹׁכְנֵי קָבֶר".


– “כֵּן דִּבַּרְתָּ!” – אֶל הַמֶּלֶךְ

הַקֹּסֶמֶת עָנְתָה דְבָרָהּ. –

"אַךְ יָרֵאתִי מִשְׁפַּט מֶלֶךְ

אֲשֶׁר"… – “הוֹי אַל תִּירְאִי” – קָרָא


פִּתְאֹם שָׁאוּל – "חַי אֵל עֶלְיוֹן

אִם תָּבִיאִי חֵטְא עָלַיִךְ.

הֵן נִשְׁבַּעְתִּי! – מַהֲרִי, חוּשִׁי,

עֹז הִתְאַזְרִי בִקְסָמַיִךְ,


וּמִמִּשְׁכַּן קֶבֶר הַעֲלִי

אֶת הַנָּבִיא"… עַד אַרְגִּיעָה

הַס וּדְמָמָה הִשְׂתָּרָרוּ.

קַו הַמְּנוֹרָה, הַמַּגִּיהָה


הָעֲלָטָה תּוֹךְ הָאֹהֶל,

אָסַף נָגְהוֹ… הַקֹּסֶמֶת –

כֻּלָּהּ אֹמְרָה פַּחַד פֶּלִאי

בְּלִי הִנּוֹעַ וּכְאִלֶּמֶת


סְגוּרַת שָׂפָה, נָתוֹן נָתְנָה

בַּעֲלָטָה מַבָּטֶיהָ…

וַיִּתְחוֹלֵל קִרְבָּהּ פְּנִימָה

רוּחַ עַזָה בִּלְהָטֶיהָ.


חִיל אֲחָזָה, הִתְלֶהָבָה,

פֵּרְשָׂה יָדָהּ כַּנִּזְעָמָה…

פִּתְאֹם – קוֹל צַעֲקָתָהּ הִרְגִּיז

וַיַּפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה…


– “מָה הַחֲרָדָה? מַה זֶה תִּרְאִי?” –

אֶרְאֶה שָׁמָּה לָעֵינַיִם

יָשִׁישׁ נִכְבָּד, מַפְּלֵי בִגְדוֹ

יוֹרְדִים אַרְצָה מִכְּתֵפָיִם;


עַד הֶחָזֶה יוֹרֵד זְקָנוֹ –

מְלֵא תַלְתַּלִּים וּמִקְלָעוֹת;

טֹהַר נִשְׂגָּב, רֶשֶׁף קֹדֶשׁ

עַל רוּם מִצְחוֹ יַבְרִיק פְּלָאוֹת".


נִרְעַשׁ שָׁאוּל וּבִרְעָדָה

הִשְׁפִּיל אַרְצָה אֶת רֹאשֵׁהוּ.

קוֹל הַנָּבִיא הַמִּתְקַצֵּף

אָז יַגִּיעַ אֶל אָזְנֵהוּ:


לָמָּה זֶה הִפְרַעְתָּ, שָׁאוּל,

מִמְּנוּחָתָה נִשְׁמַת גֶּבֶר?

אֵיךְ עָרַבְתָּ אֶת לְבָבְךָ

הַעֲלוֹתֵנִי מִן הַקֶּבֶר!?" –


– “שָׂא אֶת פָּנַי, נָבִיא נַעֲלֶה!” –

קָרָא שָׁאוּל בַּאֲנָחָה.

"צַר לִי! – תַּחַת נֵטֶל יָגוֹן

נוֹרָא – נַפְשִׁי הִשְׁתּוֹחָחָה…


בַּצָּרָתָה אֶקְרָאֶךָ…

הָיָה יוֹם – וָאֶתְהַלָּכָה

בֵּינוֹת שַׁדְמוֹת אוֹר, וָאֶחְיֶה

חַיֵּי צִפּוֹר דְּרוֹר בִּרְוָחָה.


וָאֶנְהֲגָה צֹאן אֲבוֹתַי

וּבִשְׂפָתַי שִׁיר הִשְׁמַעְתִּי.

עֹנֶג מְלָכִים רַבֵּי־אֶרֶץ

גַּם עִצְּבוֹנָם לֹא יָדָעְתִּי;


וּבְסֻכָּתִי בָּאתָ אַתָּה

וּמִשְּׁדֵמוֹת וּמִכָּרִים

הוֹבַלְתַּנִי אֶל הַמְּלוּכָה

בֵּינוֹת קִירוֹת שֵׁן נֶהְדָּרִים…


עַתָּה נַעֲנֶה שְׂבַע־מַכְאוֹבִים,

נָבִיא נִשְׂגָּב, לְךָ אֶקְרָאָה!

שׁוּר, הַבִּיטָה מַה נִּדְכֵּאתִי

מֵעַצֶּבֶת וּמִתְּלָאָה!…


אִלָּחֵמָה, אַךְ פַּלָּצוּת

בָּנְתָה קֵן לָהּ תּוֹךְ לִבָּתִי,

אֶל הָאֵל קָרָאתִי, אֶפֶס

הוּא לֹא שָׁעָה לִתְפִלָּתִי…


וּמַדּוּעַ לִתְפִלָּתִי

אֹזֶן יָהּ הַיּוֹם אֲטוּמָה?"…

– “יַעַן” – שָׁמְעוּ אָזְנֵי שָׁאוּל

תְּשׁוּבָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה:


"כִּי בַקְּרָב הַזֶה תִּסָּפֶה!…

גַּם הַלְּבוֹנָה הָעֲשֵׁנָה

גַּם תְּפִלָּתְךָ – לֹא תוֹעֵלְנָה…

אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין מַשְׁעֵנָה…


כִּי עָשִׂיתָ רָעוֹת רַבּוֹת:

קֶשֶׁר נִסְתָּר כִּי יָרֵאתָ

אָז כֶּעָרִיץ אַבִּיר רוּחַ

אֶת יָדֶיךָ הֲרִימוֹתָ


עַל צַדִּיקִים עַל נְקִיִּים;

עִם עֹזְרֶיךָ לְחֻמֵי קִנְאָה

רְדַפְתָּם תָּמִיד יוֹם וָלַיְלָה,

לֹא יָדַעְתָּ כָּל חֲנִינָה.


כִּי בְּמֹרֶךְ לֵב חָמַלְתָּ

עַל מִתְקוֹמְמֵי עַמֶּךָ,

וּלְרַוְחָתוֹ לִישׁוּעָתוֹ

לֵב לֹא שַׂמְתָּ כָּל יָמֶיךָ…


עַל כֵּן גָּבְרָה אֵשׁ הַקֶּצֶף

וּתְפִלָּתְךָ אֵל לֹא שָׁמָע…

שָׁוְא הַדְּמָעוֹת, שָׁוְא הַזְבָחִים,

מָחָר תָּסוּף בַּמִּלְחָמָה.


מָחָר תָּסוּף – וּלְאִישׁ אַחֵר

יִתֵּן יָהּ אֶת זֵר הַמְּלוּכָה;

הוּא הָאִישׁ – אֶת עַמּוֹ יָבִיא

אֶל הָאשֶׁר, אֶל הַמְּנוּחָה;


וּמֵעוֹלָם עֲדֵי עוֹלָם

וּמִדּוֹר לְדוֹר יוֹדִיעוּ

זִכְרוֹן מַעֲשָׂיו וּמִפְעָלָיו,

וּבִזְמִירוֹת לוֹ יָרִיעוּ"…


* * *


כָּבְדָה כָּבְדָה הַמִּלְחָמָה…

שָׁאוּל נָפַל עַל בָּמוֹתָיו,

גַּם בְּנֵי שָׁאוּל נָפְלוּ שָׁדוּד –

וַיָּנוּסוּ כָּל צִבְאוֹתָיו.


וּמִלְחֶמֶת־דָּמִים כָּלְתָה,

כָּל הָאָרֶץ שָׁקְטָה נָחָה.

וּבֶן־יִשַׁי אִישׁ הַתְּהִלָּה

נָחַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה.


קַוֵּי שֶׁמֶשׁ מַנְעִים זְמִירוֹת

עַל יִשְׂרָאֵל אָז נָהָרוּ,

וּבִנְגֹהוֹת קַרְנֵי זַרְחוֹ

כּוֹכְבֵי שָׁאוּל הִסְתַּתָּרוּ…