– 1 –

כבוד אל, אל משה כהופיע,

אהבתו אל עמו אותו הודיע,

רוכב שמים גבהי שחקים מעונו,

בתוך עמו ישים עלי ארץ משכנו,

במדבר בערבה משכן יקימו,

ארון שלחן ומנורה בו ישימו.

– 2 –

אלי! שמש גם סהר מכבודך יהילו,

ולמול זהרך, גם המה מחשך יאפילו,

משכן זה, בו בכבודך תגלה,

חשכו להגיה נרות יעלה?

לאור עמודך רבבות ישראל יסעו,

וקוי אורו מבעד היריעות לא יבקיעו?"

– 3 –

ככה אל דבר המנורה איש האלהים תמה,

פשר דבר לדעת נפשו מאד כמה;

עדי קול אלהים חיים ממרום רקיע,

אל לא קם כמהו אומר הביע,

למען האיר משכני לא צויתי על המנורה;

כי נר אלהים תופיע בו נהרה;

– 4 –

המנורה תהיה אך לעדה לישראל,

כי כבוד ה' חופף על המשכן והאריאל.

כן מנורה טהורה, פנחס ורעיתו הבאתם,

שי להיכל ה' בעיר הקדש הקרבתם,

גם היא לעדה, כי כבוד ה' חופף עלינו,

כי עוד רוח נדיבה תפעם בקרבנו,

– 5 –

נעליתם מאד ברוחכם, רוח נדיבה,

על מסלולי הצדק הדרכתם, הרחבתם נתיבה,

ורב מפעלות צדקתכם, למעלה ראש

עמקו חסדיכם, מי ידרוש,

רבו ככוכבי שמים, מי יספרם,

אין עט־סופר יוכל לתארם¹

– 6 –

פה בהיכל ה', יראה הדרתכם

אל המנורה כי נביט, נראה תפארתכם,

גם מעקת־ברזל יצקתם להיכל תפארה,

מבית ומחוץ למרומי החגורה,

שם במועדי קודש יצא עם ה' כולם,

לראות פני חרבות הדביר והאולם.

– 7 –

השוכן בציון יריק עליכם ברכה,

יוסיף על הצלחתכם אלף פעמים ככה,

ימיכם יאריך בטוב ושנותיכם בנעימים,

ועיניכם תראינה תשועת עולמים,

ביום שבות ה' את שבות יהודה ואפרים,

ובית ה' יתרומם בהר הקדש בירושלם.