אֵינִי יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אֶת הַגּוּף
בְּאָפְנָה חֲדָשָׁה.
אֵינִי יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל כִּשּׁוּף,
עַל אוֹב וּלְחִישָׁה.
לֹא פַּגָם הַפִּשְׁתָּן הַגַּס,
לֹא הַשַּׂק הַדּוֹקֵר.
גַּם הַצֶּמֶר הָרַךְ, הָאֵטוּן הָאַטְלָס
לֹא עָשׂוּהוּ אַחֵר.
צִיצִים, כַּפְתּוֹרִים וּסְרָטִים –
צִפֳּרִים עוֹפְפוֹת.
וְהַגּוּף – אֲדָמָה בִּקְמָטִים
וְשָׁנִים מִתְעַיְּפוֹת.
בַּלַּיְלָה, בְּחֹשֶׁךְ עֵירֹם,
הוּא חוֹגֵג יְקוּמִים.
רַק הַגּוּף יוֹדֵעַ לַחֲלֹם
בַּדָּם הַנִּסְתָּר, בֶּעָפָר הַתָּמִים.