יוֹני-ערב / משה בסוק

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

הוּעַם גּוֹלָן. שֹׁבָךְ נִפְתַּח.

מַשַּׁק כְּנָפַיִם — וּמְטָח.

מֵעַל לַגַּג וְלָאִילָן

יוֹנִים יָצְאוּ לְטִיּוּלָן.

עַל הַמִּרְפֶּסֶת הֵן חָגוֹת;

לִשְׂדֵה-אַסְפֶּסֶת מַפְלִיגוֹת.

וְאַתְּ, כָּעֶרֶב, מַבִּיטָה:

יוֹנִים אַיָּן? אֵי הַכִּתָּה?

וּכְבָר חוֹזְרוֹת הֵן, מַהְגּוֹת.

סוֹקְרוֹת שֹׁבְכָן מֵעַל גַּגּוֹת.

פִּתְאֹם, בִּזְנִיק צַהֲלוּלִי

צָלְלוּ בִּנְהַר הָאַפְלוּלִית.

וְהַדְּמָמָה בִּקְצֵה זַלְזַל

תִּרְעַד. גּוֹזָל וַדַּאי, גּוֹזָל.

“הוּא לֹא יָעוּף? לְבַד נִשְׁאַר?” —

עֵינֵךְ רוֹחֶמֶת בּוֹ תִּגְעַר.

עוֹלוֹת יוֹנִים אָבְדוּ, צָפוֹת.

אוֹפְלוֹת כְּנָפַיִם וְרָפוֹת.

דִּדָּה גוֹזָל כְּבָר לַשֹּׁבָךְ.

לְזַלְזַלִּי רַק לֹא רָוַח.