שֶׁנָּעַמְתְּ כְּכַלָּה

שֶׁהִדַּחְתְּ כְּפִילֶגֶשׁ

שֶׁכָּל יִפְעוֹתַיִךְ נָדַבְתְּ לִי: קָחֵן!

אֵיךְ שָׁכֹלְתְּ

אֵיךְ יָכֹלְתְּ עֲיֵפָה וְעִלֶּגֶת

לָשֵׂאת אֶת זִוּוּג הַפְּשָׁעִים וְהַחֵן?

הַנָּאוָה בְּדֶחְיָהּ בִּתְבוּנוֹת עֲגָבֶיהָ

סְמוּכַת אֲשִׁישׁוֹת רְפוּדַת תַּפּוּחִים

מַדּוּעַ כֹּה זָר הוּא יוֹמֵךְ הַגּוֹוֵעַ

מוּזָר

וְאַכְזָר

וְרָחִים?

אוּלַי כִּי יָפִית יָפְיָפִית בִּבְלִי דַעַת

לָשֵׂאת תִּפְאַרְתֵּךְ בְּהֶצְנֵעַ וָרָז

פִּזְרוֹן עִנּוּגַיִךְ

חֶמְדֵּךְ קַל־הַדַּעַת

מַדּוּחַ הַחֵן הַמֻּפְרָז.

הוֹ טוּבֵךְ הַגָּלוּי הַתָּמִים וּמַדִּיחַ

זִיוָהּ שֶׁל בַּת־מֶלֶךְ: מֻרְגָּל וְיָקָר.

אַיֵּהוּ?

זֶה סוֹד הַקְּרִיצָה שֶׁבַּשִּׂיחַ

הַחֵן־חֵן הַנָּדִיב

וּמֻפְקָר.

אַתְּ יָפִית

אַךְ יָדַעְתְּ זֹאת

יָדַעְתְּ וּבְלִי פַחַד

הִפְקַרְתְּ שִׁפְעוֹתַיִךְ – סוֹדָן וְחִנָּן.

עַכְשָׁו אֶל הוֹדֵךְ הַנִּגְדָּע אַתְּ צוֹנַחַת

כִּשְׁלוֹמִית לִפְנֵי רֹאשׁ יוֹחָנָן.