הסולטן העות’מאני, שעתה זה סיים את כיבושה של ארץ רבה, מקצה אפריקה ועד שערי אירופה, פרש בכל מדינות מלכותו את רשתות השלטון והמינהל, והושיב בכל מקום מושלים ושופטים ופקידים וקציני צבא וניהלו את ענייני הממלכה לפי חוקי המינהל הטובים ביותר שידעו. ושלחו איגרות ותזכירים כל אחד לגבוה ממנו, והוראות וצווים לנמוכים מהם, הכול כדת וכדין, וכל הדרכים וכל החוטים הובילו אל השער העליון אשר בקושטא, ארמון הסולטן ומושב הווזירים ומפקדי הצבא. והסולטן ירום הודו פקח עיניו על הנעשה בכל ממלכתו הגדולה ואין דבר הנעלם ממנו. ומן השער העליון יצאו יום ולילה רצים דחופים, נושאים צווים המורים כיצד לנהל את הממלכה הגדולה בצדק וביושר.

ויום אחד – היה זה בשנת 1556 – הגיע רץ לדמשק נושא איתו איגרות מן השער העליון למושל ולקאדי ונאמר בהן כי נתקבלו תלונות בחצר הסולטן מיהודי המחוז, שכלל את צפת וטבריה וירושלים, האומרות כי בתחום הנתון לשלטונם ישנם כמה בני בליעל העושקים את היהודים ומתאנים להם ומאשימים אותם בהאשמות שווא וטוענים: אתם קיללתם את דתנו ומאיימים כי יעבירו את ילדיהם לדת המוסלמית.

האיגרת מתארת מפי היהודים כיצד מוציאים כספים מהיהודים שלא כחוק: כדי לגזול מהם כסף משימים עצמם בני הבליעל חלקם עדים וחלקם בעלי תביעות ובדרך זו סוחטים מהם כספים ומפיקים מהם טובות הנאה. בבתי היהודים מושיבים הם בכפייה יחידות צבא ואת היהודים מוציאים משם. הם מעסיקים אותם בשירותם ומעבידים אותם בעבודת כפייה בימים הקדושים להם ובימים אחרים. הם מוליכים אותם לגלות או לעבודת כפייה במקום אחר. הם לוקחים בחינם וללא תמורה את מזונותיהם, אלה וכיוצא בהם מעשי עושק ודיכוי הם נוהגים לעשות.

והשער העליון הודיע חד וחלק:

וכמה ימים אחר כך יצאה איגרת נוספת מחצר הסולטן למושל דמשק ולקאדי שלה וגם לקאדים של ירושלים ועזה והיא הודיעה:

והשער העליון תובע:

עד כאן מכתבי הסולטן המגינים על נתיניו היהודים. מאיגרת נוספת אנו למדים על חיבתו של ירום הודו ליהודי נוסף, אחד מרופאיו, יחיא שמו. נראה שעשה נפלאות בחצר הסולטן. אבל יום אחד, בשנת 1564, ביקש לעלות לירושלים ולהתיישב בה. ודאי ניסו להניאו מלעזוב את חצר הסולטן, אך הוא בשלו. הסולטן עצמו ניסה לדבר על לבו, אבל יחיא באחת, ולא נותר לאנשי החצר, אלא להרשות לו לצאת לירושלים. והסולטן מינה אותו לרופא בעיר ואף הורה להוסיף לו על משכורתו וצייד אותו במכתב ובו נאמר:

מצויד במכתב ההמלצה המלכותי יצא יחיא לעיר הקודש ואנו מקווים כי הביא מרפא לחולי העיר, יהודים ולא יהודים, ושמחה ואושר לאנשים, כמובטח במכתב. ורופא כל בשר שלח לו ולכל אנשי ירושלים את ברכתו.

והמכתבים עצמם, כדין הסדר הטוב, תויקו בתיקים ותוארכו ומוספרו כנדרש ונאצרו בארכיוני המימשל בבית־הדין השרעי בירושלים ושם הם מצויים עד היום.

מקורות: יהודי ירושלים במאה השש־עשרה – אמנון כהן.