רקע
שלמה שבא
הסולטן מגן על היהודים * יחיא מתמנה רופא בירושלים ומקבל תוספת למשכורת

הסולטן העות’מאני, שעתה זה סיים את כיבושה של ארץ רבה, מקצה אפריקה ועד שערי אירופה, פרש בכל מדינות מלכותו את רשתות השלטון והמינהל, והושיב בכל מקום מושלים ושופטים ופקידים וקציני צבא וניהלו את ענייני הממלכה לפי חוקי המינהל הטובים ביותר שידעו. ושלחו איגרות ותזכירים כל אחד לגבוה ממנו, והוראות וצווים לנמוכים מהם, הכול כדת וכדין, וכל הדרכים וכל החוטים הובילו אל השער העליון אשר בקושטא, ארמון הסולטן ומושב הווזירים ומפקדי הצבא. והסולטן ירום הודו פקח עיניו על הנעשה בכל ממלכתו הגדולה ואין דבר הנעלם ממנו. ומן השער העליון יצאו יום ולילה רצים דחופים, נושאים צווים המורים כיצד לנהל את הממלכה הגדולה בצדק וביושר.

ויום אחד – היה זה בשנת 1556 – הגיע רץ לדמשק נושא איתו איגרות מן השער העליון למושל ולקאדי ונאמר בהן כי נתקבלו תלונות בחצר הסולטן מיהודי המחוז, שכלל את צפת וטבריה וירושלים, האומרות כי בתחום הנתון לשלטונם ישנם כמה בני בליעל העושקים את היהודים ומתאנים להם ומאשימים אותם בהאשמות שווא וטוענים: אתם קיללתם את דתנו ומאיימים כי יעבירו את ילדיהם לדת המוסלמית.

האיגרת מתארת מפי היהודים כיצד מוציאים כספים מהיהודים שלא כחוק: כדי לגזול מהם כסף משימים עצמם בני הבליעל חלקם עדים וחלקם בעלי תביעות ובדרך זו סוחטים מהם כספים ומפיקים מהם טובות הנאה. בבתי היהודים מושיבים הם בכפייה יחידות צבא ואת היהודים מוציאים משם. הם מעסיקים אותם בשירותם ומעבידים אותם בעבודת כפייה בימים הקדושים להם ובימים אחרים. הם מוליכים אותם לגלות או לעבודת כפייה במקום אחר. הם לוקחים בחינם וללא תמורה את מזונותיהם, אלה וכיוצא בהם מעשי עושק ודיכוי הם נוהגים לעשות.

והשער העליון הודיע חד וחלק:

הריני מצווה: העדה היהודית דינה כדין שאר משלמי מס הגולגולת שלי ואסור להתערב ולהתאנות להם. אין דעתי נוחה מכך כי בימי האושר הסולטני שלי ייעשק אדם כלשהו או יתאנו לו. תכליתה של קביעת שופטים ומושלים בכל מקום היא כי התושבים יחיו בתנאי רווחה. מה היא הסיבה לכך שבני בליעל יעשקו את העדה היהודית ויתאנו לה, יקחו את כספם ויגרמו להם עוולות? מדוע אתם, שהנכם שופט ומושל, אינכם מונעים ומפסיקים את העושק ומתאנים לעדה היהודית?


וכמה ימים אחר כך יצאה איגרת נוספת מחצר הסולטן למושל דמשק ולקאדי שלה וגם לקאדים של ירושלים ועזה והיא הודיעה:

להווי ידוע, כי היהודים של קהיר, דמשק, ירושלים וצפת, אשר בידיהם פירמאן [כתב זכויות והגנה מטעם הסולטן], שלחו לאחרונה אדם אל שערי שהוא משכן האושר והגישו תלונה כדלהלן:

בבואם לעלות לרגל לירושלים ובלכתם לחברון ולסידי שמאיל [נבי סמואל ליד ירושלים, המקובל כמקום קבורת הנביא שמואל] מתאנים להם הסובאשים [הקצינים], של הסנג’ק. הם מזהירים את משכירי הבהמות באומרם: הדרכים מפחידות, אנו נשלח עמכם בני לוויה. הם שולחים אדם אל השייח’ים של הארץ ואומרים: כל עוד לא קיבלתם היתר מאיתנו אל תניחו ליהודים לעבור. הם גובים אחד־עשרה פארה מכל אדם העובר במחוז והם גם אוסרים אחדים מהם, מכים אותם מכה נאמנה וגובים מהם קנס. בבואם מקהיר, דמשק וצפת הם גובים מהם כסף רב בניגוד לשריעה [ההלכה] הנאצלת באומרם: אתם באים ממקום של מגפה, אתם גורמים רעב לארץ זו. בדרך זו הם גובים כסף רב, ולמרות שיש ליהודים כתבים להגנתם – מתאנים להם ועושקים אותם.


והשער העליון תובע:

ציוויתי כי כאשר יגיע אליכם הצו הנאצל שלי יערוך כל אחד מכם בדיקה באזור הנתון לשיפוטו. אין להניח לגבות מהם אף אקצ’ה ואף פרוטה בדרך זו, ואין לאפשר להתאנות אליהם. העדה היהודית היא כמו שאר משלמי מס הגולגולת שלי ואין דעתי נוחה מכך שיעשקו אותם או יגרמו להם עוול.


עד כאן מכתבי הסולטן המגינים על נתיניו היהודים. מאיגרת נוספת אנו למדים על חיבתו של ירום הודו ליהודי נוסף, אחד מרופאיו, יחיא שמו. נראה שעשה נפלאות בחצר הסולטן. אבל יום אחד, בשנת 1564, ביקש לעלות לירושלים ולהתיישב בה. ודאי ניסו להניאו מלעזוב את חצר הסולטן, אך הוא בשלו. הסולטן עצמו ניסה לדבר על לבו, אבל יחיא באחת, ולא נותר לאנשי החצר, אלא להרשות לו לצאת לירושלים. והסולטן מינה אותו לרופא בעיר ואף הורה להוסיף לו על משכורתו וצייד אותו במכתב ובו נאמר:

המחזיק בתעודה המביאה שמחה, הוא מופת הרופאים, יחיא היהודי, והוא רופא מחצר הסולטן בשכר של עשרה אקצ’ה ביום. הוא מצטיין במדע הרפואה ובתורת הפיזיונומיה והוא העדיף להיות רופא בירושלים. אף אני גיליתי בעניינו התעניינות סולטנית גבוהה וחסות מלכותית נישאת והוספתי על שכרו חמש אקצ’ה. נתתי לו את כתב המינוי הזה שפסוקיו הם אושר ותכליתו שמחה וציוויתי כי יהיה רופא בירושלים.


מצויד במכתב ההמלצה המלכותי יצא יחיא לעיר הקודש ואנו מקווים כי הביא מרפא לחולי העיר, יהודים ולא יהודים, ושמחה ואושר לאנשים, כמובטח במכתב. ורופא כל בשר שלח לו ולכל אנשי ירושלים את ברכתו.

והמכתבים עצמם, כדין הסדר הטוב, תויקו בתיקים ותוארכו ומוספרו כנדרש ונאצרו בארכיוני המימשל בבית־הדין השרעי בירושלים ושם הם מצויים עד היום.


מקורות: יהודי ירושלים במאה השש־עשרה – אמנון כהן.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48451 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!