זִקִּית־אִמָּא

קוּם הִשְׁכִּימָה

לָצוּד צַיִד טֶרֶם יוֹם,

עֵת שֶׁמֶשׁ הֶאְדִּימָה

וְצָבְעָה הַכֹּל אָדֹם.

כָּךְ בִּתָּהּ הַזִּקִּיֹּנֶת

דַּקִּיקֹנֶת וּקְטַנְטֹנֶת

כָּל־כֻּלָּהּ הֶאְדִּימָה

בְּאָמְרָהּ “שָׁלוֹם” לְאִמָּא.

וְאִמָּהּ עָרְכָה זְמַן רָב

לַזְּבוּבִים מַאֲרָב;

אֶל בִּתָּהּ הָאֲהוּבָה,

הַמְצַפָּה לָהּ רְעֵבָה

לֹא תָּשׁוּב

בְּלִי יַבְחוּשׁ, יַתּוּשׁ אוֹ זְבוּב.

וְהַבַּת מְחַכָּה

בֵּין עָלִים יְרֻקִּים,

וְהָפְכָה לִירֻקָּה

בָּרְגָעִים הָאֲרֻכִּים,

וְחָשְׁבָה

הַשּׁוֹבֵבָה:

חֲדָשָׁה תִּלְבָּשְׁתִּי,

אִמָּא לֹא תַּכִּיר אוֹתִי.

אַךְ אִמָּהּ

חֲכָמָה,

לַשִּׁנּוֹי אַךְ צָחֲקָה,

אֶל בִּתָּהּ הַיְרֻקָּה

קָרְאָה: חֲמוּדָה!

בּוֹאִי אֶל הַסְּעֻדָּה.

זִקִּיֹּנֶת

יְרֻקֹּנֶת

שָׁאֲלָה אֶת אִמָּהּ:

הֵן הָיִיתִי אֲדֻמָּה,

וִיְרֻקָּה אֲנִי כָּעֵת,

וְאַתְּ כְּלָל לֹא הִתְפַּלֵּאת?

אֵיךְ מִיָּד הִכַּרְתְּ אוֹתִי?

וְהָאֵם עָנְתָה: בִּתִּי,

בְּכָל מָקוֹם,

גַּם בַּלַּיְלָה, גַּם בַּיּוֹם,

לוּ תַּחֲלִיפִי אֶת צִבְעֵךְ,

תִּתְחַפְּשִׂי, אוֹ תִּתְחַבְּאִי,

לֹא בְּעֵינַיִם אֲגַלֵּךְ,

יְגַלֶּה אוֹתָךְ לִבִּי.